ועם הזמן, ועם הזמן הכל חולף
וליבך הגאה הופך לעלם יחף
ושכחת מזמן מה אתה מחפש
וזה בסדר אתך הכל חולף.
כן, אני יודעת שזה מפגר העיניין הזה של לעדכן פעם בחודש זה פשוט כי לפעמים אני לכתוב אותם פה ותאמינו לי היה לי הרבה מה לכתוב. אולי אפילו זה היה עוזר לי יותר מאשר עם כל מה שהיתמודדתי איתו ואני עדיין מתמודד בזמן האחרון.
שנה שעברה ההרוים שלי היו ברוסיה. זה היה נסיעת ביקור. הם מזמן לא עשו שום דבר ביחד, רק הם, לבד כזוג אז הם טסו לרוסיה.
אני בספק עם הם עשו שם משהו מיוחד אבל הם חזרו עם מצב רוח טוב.
אחרי שהם חזרו וסיפרו לי על כל מה שעובר על המשפחה שלי מצב האבא שלי ברוסיה הזדעזעתי. מאוד.
אבא שלי ישר החליט שצריך להביא את סבא שלי לארץ.
'סבא שלי חולה פרקינסון'
מי כל מה שידעתי אמרתי ישר שצריך כי בארץ יהיה יותר טוב והינה אחרי שנה סבא שלי באמת עבר לארץ. כמובן בגלל המחלה אבא שלי טס לרוסיה בשביל להביא אותו אבל כרגע הוא בארץ,חי איתנו.
הוא חולה פרקינסון בצורה די ...קשה. הזניחו אותו מאוד ברוסיה ולא נתנו לו את כל ההשגחה הרפואית שהיו צריכים ואני בטוחה שעם היו נותנים הוא היה מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו.
בגלל שאנחנו בשביתה נפל עלי לטפל בסבא שלי.
זה קשה.
אני בקושי מכירה אותו כי זאת הפעם השלישית שאני רואה אותו בחיים שלי אבל בכל זאת הוא סבא שלי.
אני לא מאחלת את זה לאף אחד.
פתאום-הוא משתתק. לא יכול לזוז. נאדה.
את לא יודעת מה לעשות. הוא כבד. בן אדם מבוגר.
אני כל הזמן מחדש ניכנסת לפאניקה. זה מפחיד.
היום אבא שלי הזכיר את הרעיון שעברו בקושי שבועיים מאז שהוא נמצא פה, אני לא האמנתיץ אני מרגישה כבר איזה חודשיים.
כואב לי הגב מלעזור לו לקום. כואבות לי הידיים מלהאכיל אותו.כואבת לי הנשמה לראות אותו סובל.
היום התפרצתי על אבא שלי ואמרתי לו שאני לא מטפלת ושאני לא יחזיק מעמד עוד הרבה זמן.
סבתא שלי טיפלה בו בכמה ימים בראשונים ונישברה, אפשר להגיד די מהר ואני מבינה אותה.
אני לא יודעת כמה זמן אני יחזיק מעמד. אין לי רגע של לבד, של להירגע.
סיפרתי לכם את כל זה למרות שזה די אישי כי זה בערך מה שעבר ועובר עלי בימים האחרונים שאגב נראים כמו חודשים.
אבל היי, אני נישארת אופטימית. בתקווה שמצבו ישתפר [וכמה שיותר מהר] ואני יוכל לחיות את החיים שלי נורמלי.
כי עם הזמן, כי עם הזמן הכל חולף.
זיכרונות מתוקים מתקלפים כמו מעץ
בקורת הספינה שטבעה במצולות
הכל נשכח ורק נשארת הדממה.
כמו כרית ישנה שאיבדה רכותה
כי עם הזמן הכל חולף.
הכול יהיה טוב, נכון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
