והפעם באמת כואב לי
אני מבינה את העובדה שהגעת כועס לשיחה,
שאתה מעוצבן או שסתם כואב לך משהו.
אבל למה להוציא את זה עלי?
עזוב את העובדה שאחרת בשעתיים וחצי
-סלחתי-
הרי למדת, וזה חשוב. מאוד אפילו.
אבל למה אתה צריך להקניט את חברה שלי?
לקרוא לה בשמות?
לאיים עלי שעם אני לא יביא לה לשמוע את כל מה שיש לך להגיד
אתה-תנתק את השיחה.
מה? עם אתה גר רחוק אז מותר לך?
אז לא.
גם עם זה קרה אתמול בערב זה עדיין מציק ולא נעים בכלל.
החלטתי לכתוב את זה, למרות שחשבתי להשאיר את זה לעצמי.
______________________________________________________________
אני קוראת עכשיו ספר משהו מיוחד.
מדובר על ילד, שכנראה דיסלקט [עדיין לא הבנתי את זה] שאבא שלו נהרג באסון התאומים.
הספר מסופר מנוקדת מבט של הילד. קוראים לו אוסקר של.
יש בספר איזה פרט שהחלטתי להקדיש לו איזה חלקיק קטן בפוסט.
לאורך הספר מסופר על כך שהאמא מחליטה להמשיך הלאה, אחרי מות האב.
היא מוצאת חבר. עדיין לא הגעתי לקטע שבו מסופר עם הוא חבר שלה או סתם ידיד אבל תפס אותי פה משהו.
שאלה לי אליכם, אנשים ותענו לי בבקשה רציני: עם חס ושלום, חס וחלילה היה קורה איזשהו מצב שהבן אדם שאתם אוהבים, מתחתנים איתו, יולדים ילד ביחד ולפתע הוא עוזב מכל סיבה שהיא, אתם מאמינים שאפשר למצוא עוד אהבה? הרי אנשים עושים את זה כל הזמן.
אני כן! מה איתכם?
אני עדיין לא הבנתי עם אני אוהבת את הספר או לא כי הוא קצת מטומטם, הוא יותר מידי פסיכולוגי, לא מובן אפילו אבל יש בוא איזה קאץ'. משהו שפשוט דוחף אותך להמשיך לקרוא.
לספר קוראים "קרוב להפליא ורועש להחריד" אמת ג'ונתן ספרו פויר.
ברגע שאני אסיים אותו אני יחליט סופית עם אני ממליצה או לא.
עד כאן.
אביטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
