אז מה.. איזה כיף זה לדעת שהחבר נפרד ממני כי הוא היה עם ילדה אחרת כשהוא היה איתי?
תענוג משהו..
ועד שהכרתי מישהו חדש. ונפגשתי איתו כמה פעמים וכל פעם רק קיוויתי שהפעם יהיה משהו. שהקשר יתפתח.. שבסופו של דבר נהיה ביחד.
ואיך זה פשוט כל כך כיף, שאני מדברת איתו כמו איזה מפגרת ועושה צחוק מעצמי כדי להבין ממנו שהוא בכלל לא בקטע של חברות, והועובר מאחת לאחת.
נמאס לי כבר.
למה לא יכולים להיות בנים בגיל שלי שבאמת ירצו מערכת יחסים עם חברה, ולא עם ילדה שתהיה בובת הסקס שלהן.
גאד דמאט אלוהים לא יצר מישהו כזה?!
אני מרגישה ממש נואשת, ומפגרת.
כבר אמרתי שלקלל זה משחרר?.
סאמכ, אחד גדול!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
