שוב אותה תחושה של מחנק מסתובבת סביב הצוואר שלי ואני ... לא עושה כלום איתה , לא נאבק ,לא מנסה להישתחרר לא עושה כלום.....
אני מסתובב במקום ורק חושב על הרגע שבו השפתיים שלה ושלי נגעו זו בזו ומנסה להבין איך אבל איך זה קרה....
אני זוכר רק דבר אחד....
שנינו עמדנו צמוד אחד לשני ולפי הקצב של התופים זזנו מצד לצד אני מתחכך בה והיא בי.....
הכל היה מעט קסום.... ואני רק הרגשתי בטוח .... הרגשתי מוגן רק בזה שהיא חובקת אותי ואני אותה .... בלי חשש בלי פחד .... לפתע הכל נעלם ורק היא ואני שם ואני מרגיש אותה כמו בפעם הראשונה שהיתנשקנו ....והפעם האחרת שכל כמה שניות של הליכה פשוט עצרנו אחד את השניה רק כדי להיתנשק....
זה פשוט לא מובן להבה אנשים אבל באותו רגע העולם עצר מלכת ואני החסרתי פעימה ...."את ואני זה משה שאני רוצה...." ככה אמרתי לה והסברתי לה שאני סה"כ רוצה להיות איתה....
אבל אחרי הכל...היא משאירה אותי בסימן שאלה...
"אז בבקשה תגידי לי את אשר נמצא בליבך והביא לך את כל העולם בישבילך....."
ופעם אמר אדם חכם מאוד....אין לפחד אלא רק מהפחד עצמו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
