אותה זאת שגרמה לי לשכוח את כל הכאב שבעולם וגרמה לי להיות מאושר משוחרר ושמח, היא זאת שמשכה אותי לאומנות ולמוזיקה .
אחותי כרגיל משחכה על פניה חיוך קטן של: "עכשיו אני יכולה להירגע".
בערב יצאתי למרפסת לאחר ארוחת הערב , ישבתי עם בובי , הכלב "הקטן" של אחותי . לאחותי יש חבר כבר למעלה מחודשיים, והוא דיי סבבה , הוא גם מוזיקאי יוצר כזה, זה נחמד שיש לי עם מי לדבר בבית.
תוך כדי שאני מלטף את בובי ומעשן סיגריה, מייק החבר של ליילה יוצא עם 2 גיטרות ודורש מבובי לזוז כדי שאני והוא ננגן.
וכרגיל , מייק מבקש ממני לנגן את השירים הישנים שלי על האהבות שלי,
וליילה מגבה אותו , " נו רוזי למה לא? , תשיר לנו את השיר על אנג'ל!.."
היא ומייק דורשים ממני.
לאחר ויכוח ארוך הסכמתי בתנאי אחד...." מה התנאי שלך?" ,
"אני אכתוב עליכם שיר ומייק יתן לי להקליט את השיר באולפן שלו...".
" אני מסיכם.....אבל קודם אתה שר לנו כמה שירים שכתבת ומיצידי אתה מקליט את כולם...." , ניגנתי להם כל הערב , כשלפתע צפיתי מבעד למעקה של המרפסת וראיתי אותה , ראיתי ג'ס יושבת ממול המרפסת שלנו על המדרכה ומקשיבה לי ולמייק שעוקב אחרי בנגינה כמו איזה תלמיד חדש שרק לומד לנגן. ולא רק היא מקשיבה חצי משהכונה מקשיבה, במרפסות ובמדרכות , כאילו כל העולם כולו עוצר מלכת ומקשיב לנגינה הרגועה והשקטה של אותם שירים ישנים.
יותר מאוחר באותו לילה יצאתי שוב למרפסת לכתוב שיר על אחותי ועל מייק וראיתי את ג'ס יושבת שם באותו מקום על המדרכה, " תגידי בא לך לעלות נשתה קפה אני רוצה שתעזרי לי במשהו , את יכולה לבוא?"....
"אני אשמח לעלות....." , כשהיא עמדה בכניסה לדירה היא הרימה את ראשה ואז ניזכרתי מאיפה הכל התחיל....
הכל התחיל ב.....
המשך יבוא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
