כמו שאמרתי: קמתי בבוקר, חזרתי לישון, קמתי שוב אחר הצהריים, והנה אני כותב... (=
אז מהו המאורע הטראומטי לכאורה שקיבע בדעתי לפתוח סופסוף את הבלוג אתם שואלים...? פשש, שאלה יפה.... אני רואה שיש לי פה עסק עם כמה חבובים אינטלקטואלים...
הקדמה:
רק כדי שתבינו את הבסיס, אני חייב קודם להגיד שאני בנאדם עם כמה פאקים (היי, מי לא...?), אז בפוסט הזה אני אכתוב על פאקון קטנטון שכזה (=
באופן כללי, הוא קשור בזה שאני אידיוט... בפירוט אני יכול להגיד שיש לי בעיה עם דברים חדשים שעוד לא התנסיתי איתם, אני נכנס ללחץ, פוחד רצח, ועוד מלא קטעים מעצבנים שכאלה... כמו כן, עד כיתה ז' הייתי החנון של השכבה ... (-8 אני אוהב פיצה... לא קשור, חפיף... (=
זהו! (= מספיק הקדמה...!
הסיפור:
אז הכל התחיל ככה: מן הסתם, בתור החנון של השכבה עד כיתה ז' (עכשיו אני כבר בי' תודה לאל...) אף בת לא הייתה דלוקה עלי ובטח שבטח שלא הייתה לי חברה... אחרי תהליך אבולוציוני שלקח מלא זמן (או במילים אחרות, בכיתה ח') התחלתי לחשוב לעצמי, "רגע! אורי, אתה בחור חביב, לא מכוער, ואף, אמממ, חביב...! למה אף בת עוד לא נדלקת עליך...?" (עוד מישהו פה חושב שהייתי צריך לכתוב גם את זה בהקדמה...?? \:) הזמן עבר, והייתי בטוח שביום שבו סופסוף אני אגלה שאיזו בת נדלקה עלי, אני ארגיש שלם ומאושר עם עצמי (=
טעיתי... \=
לפני בערך 3 שבועות הבנתי שאיזו מכרה שלי מהשכבה דלוקה עלי, שלא כמו כמה ידידים מפגרים שלי שפשוט בטוחים שכל אישה שרק רואה אותם נדלקת עליהם רצח, צדקתי... בהתחלה זה היה סבבה, הרגשתי סקסי ומושך מתמיד ושום דבר לא יכל לבאס אותי (=
עד ש... (טם טם, טאאאאאאאאםםם...!):
ביום רביעי היא פתחה איתי שיחה על זה שיש מישהו שהיא דלוקה עליו (אני!!! D=), שהיא חייבת לדעת אם גם הוא מרגיש אליה אותו דבר ושהיא הולכת לברר למחרת...
מה?!?!?!? 0= אמורים לתת פידבאק למי שדלוק עליך??? למה אף אחד לא אמר לי לעזאזל?!? מה אני אמור לעשות??? (נכון, זה היה לי משהו חדש, נלחצתי... \=)
הייתי מפוחד רצח, לא היה לי מושג איך אני אמור להגיב...! לא הרגשתי אליה כלום...! למען השם חם ויפת, אני מכיר אותה רק מבית ספר...!!! איך אני אמור להגיד לה את זה מבלי שהיא תיפגע...??? אני יודע מה אתם בטח חושבים, "אחי, אתה דפוק?!? למה לעשות דרמה מזה?!? סך הכל נדלקה עליך בחורה, זה קורה כל הזמן...!" אז כן, זה קורה לכולם וכל הזמן, אבל לא לי... (פאק #1 (=)
אתמול היה היום הגורלי... הייתי פקעת עצבים, אז עשיתי מה שכל גבר אחר היה עושה במקומי, התחמקתי...! עד שבאמצע ההפסקה, הסתובבתי ושם היא עמדה...:
"היי עדי! אמממ, מה קורה עם זה שאת דלוקה עליו...?"
"פילו, אתה יכול לבוא איתי רגע החוצה...?"
יצאנו, המכה נחתה, מדויקת וישירה...
"נו, אז מה אתה אומר...?" היא שאלה עם הפנים הכי תמימות בעולם... )=
"אמממ, \=... עדי, תקשיבי... אני ממש הולך להרגיש חרא אחרי התשוב הזאת אבל.. סורי... \=... היהי...? \(=...?"
היא קיבלה את זה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי, ככה לפחות חשבתי... לא הייתה לה שום בעיה עם זה, דווקא נראה כאילו היא לקחה את זה ממש איזי... "כבר היו לי סירובים, זה כואב אבל החיים ממשיכים (=" היא תירצה... עדיין, לא נעים... \= אחר כך אפילו דיברנו על זה באייסי, שאלתי שאלות והיא ענתה, היה ממש סבבה...! כבר התחלתי לחשוב שהיא באמת לוקחת את החיים איזי כמוני... עד שסיימנו את השיחה... איחלתי לה לילה טוב... "לא... )=" "מה קרה??? למה את עצובה??? אל תהיי עצובה...!!!" "מאוחר מדי..."
השיחה נגמרה, התחרבש לי היום... \= כנראה שגם לפחות כל השבוע... אני יודע עכשיו שבגללי יש ילדה נחמדה ומקסימה בעולם הזה שעצובה מסתם בולשיט, ואין שום דבר שאני יכול לעשות בעניין... עכשיו היא מחוברת באייסי, אני באינוויזבל כמו איזה פחדן... אפילו הודעת האוואי שלה מסגירה את איך שהיא מרגישה... "איפה אתה? אני מחכה. רק תבוא כבר..." אני בטוח שהיא לא מתכוונת אלי, היא מתכוונת לפרינס צ'ארמינג שלה... אני מכיר את ההרגשה... \=
שני בטוחה שהייתי צריך לתת לזה צ'אנס, היא לא מבינה לצערי הרב, לפחות היא מנסה לעזור (=...
אז זהו, אני כבר אראה מה קורה, תמיד יש את הגיטרה כדי לנסות להעביר את ההרגשה המחורבנת, וגם יש את החננה הזה עם מכונית השלט שבא הנה כל שבוע, הפעם הוא הביא חברים ואפילו עוד מכונית... זה עצוב אפילו יותר, אבל טוב לראות שהוא השתדרג... (=
זהו, הצעות יתקבלו בברכה... ביי...!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
