הבלוג של אורי הייטנר

מסלול שנת הבר מצווה באורטל, מובנה כמסורת העוברת מקבוצת גיל לקבוצת גיל; שנה נפלאה, עתירת משימות ואירועים ובהם אירוע פתיחת השנה וקריאת שם הקבוצה בחנוכה, שבת סבים וסבתות, קבלת שבת עם בוג'ה, מבחן אומץ וטקס אש בל"ג בעומר, ביקור בבית התפוצות, טיול הורים וילדים וכמובן – ההצגה בקיץ. השנה, שנת הבר מצווה של קבוצת "פסק זמן", הוספנו שתי משימות נוספות. בתחילת האביב – טיול אביב ופריחה למשפחות הבר מצווה בגלבוע, בהובלת משפ' פסטרנק. הילדים נסעו לכפר יחזקאל כבר ביום ו' ובילו יחד, ואנו, ההורים והאחים , הצטרפנו בשבת בבוקר. המשימה השניה היתה תיקון ליל שבועות בבית הכנסת העתיק בקצרין. אני מקווה מאוד, שהתיקון יהיה חלק ממסורת שנת הבר מצווה האורטלית, וכמו השנה אשמח להכין ולהנחות אותו מידי שנה.

****

את הרעיון הצעתי בשיחת ההורים והילדים לפתיחת שנת הבר מצווה. הרעיון המקורי היה שונה מהתוצאה הסופית – הצעתי לארגן טקס עליה לתורה קולקטיבי של כל הקבוצה. בניגוד למשימות האחרות, הקולקטיביות, העליה לתורה והחיבור לתורה הם אינדבדואליסטיים – כל ילד בפני עצמו, בפרשת השבוע שלו, וחשבתי שכדאי להוסיף על כך גם חיבור משותף. בעיקר חשבתי על הבנות, שלצערי הרב אינן עולות אצלנו לתורה, וחשבתי שיהיה זה חיבור גם שלהן. אולם במהרה התברר לי שהבנות והוריהן אינם מעוניינים בכך, ואט אט התגבש הרעיון החלופי – תיקון ליל שבועות.

בשנת הבר מצווה, מתחברים הילדים ההופכים לבוגרים למעגלי הזהות שלהם – המשפחה, הקהילה, הגולן, העם היהודי. זוהי שנה של חיבור לשורשים. השורשים היהודיים שלנו הם התורה. התורה, במובנה הרחב – מכלול היצירה היהודית בת אלפי השנים, שאנו בניה וממשיכיה. התורה אינה שייכת לדתיים בלבד, אלא לעם ישראל כולו. על פי חז"ל, עם ישראל על כל דורותיו היה במעמד הר סיני. גם אנחנו, ולפיכך יש לנו הזכות לבחור מתוך התורה, ליצור מתוכה, לדרוש אותה כהבנתנו. אולם יש לנו החובה ללמוד ולהכיר אותה, ובוודאי לא לוותר על השתייכותנו אליה ועל שייכותה לנו.

חג מתן תורה הוא זמן ראוי לאירוע המחבר את בנות ובני המצווה לתורה, למורשת ישראל. התחברנו למעגל המשפחתי – אירוע של הורים וילדים, למעגל הקהילתי – אירוע של הקבוצה האורטלית, למעגל הגולני – בית הכנסת העתיק בקצרין, למעגל היהודי – תיקון ליל שבועות.

אור ליום א', ערב שבועות, יצאנו ב-3:30 לפנות בוקר לבית הכנסת העתיק בגמלא. עצם הלימוד במקום שבו אבותינו התפללו ולמדו תורה לפני למעלה מ-1,500 שנה, היה החיבור הראשוני; חיבור לשורשים היהודיים בגולן. הגולן הוא האזור שנמצאו בו יותר שרידי חיים יהודיים מבכל מקום אחר בא"י. במשך מאות שנים היה בו יישוב יהודי צפוף. פעלו בו כמה מגדולי החכמים. במהלך הלימוד למדנו מכתם של רבי אלעזר הקפר, איש הגולן, שבית מדרשו היה בכפר דבורה (דבוריה) שמעל נחל גילבון. במוזיאון עתיקות הגולן בקצרין נמצאת הכתובת שנמצאה בדבוריה "זה בית מדרשו של רבי אלעזר הקפר". אנו, תושבי הגולן, חיים כמותם ביישובים יהודיים, מתפרנסים כמותם מחקלאות מצליחה. אנו ממשיכיהם ויורשיהם.

****

"משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה,
ועשו סיג לתורה".

בהגיע הילדים וההורים לבית הכנסת, הם מצאו על הספסלים דפים עם מילות הטקסט הפותח את מסכת אבות. האזנו לטקסט בלחנו של שלמה גרוניך מאלבומו החדש והמקסים "מסע אל המקורות". הטקסט הזה מציג את שרשרת הדורות מקבלת התורה ועד אנשי כנסת הגדולה ובהמשך – תלמידיהם, התנאים – חכמי המשנה, שדברי החכמה והמוסר שלהם, על פי סדר דורותיהם, מופיעים בפרקי אבות. כאבא לבר מצווה, פרקי אבות נראו לי הטקסט המתאים ביותר להעברת המוסר והחכמה היהודיים לילדינו. היום, היינו קוראים למסכת "פרקי אבות ואמהות". ואיפה אנחנו בשרשרת המסורה הזאת?

על עמודי ושערי בית הכנסת היו תלויים 14 טקסטים מפרקי אבות:

א. לא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה (א', י"ז).

ב. רבי חנינא בן דוסא אומר:
כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת.
וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת.
הוא היה אומר:
כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת.
וכל שחכמתו מרבה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת: (ג', ט').

ג. הוא היה אומר:
כל שחכמתו מרבה ממעשיו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מעטין,
והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו.
שנאמר (ירמיה יז), והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב.
אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מעטין ושורשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו.
שנאמר (שם), והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם, והיה עלהו רענן, ובשנת בצרת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי: (ג', י"ז)

ד. רבי אלעזר בן עזריה אומר:
אם אין תורה, אין דרך ארץ.
אם אין דרך ארץ, אין תורה.
אם אין חכמה, אין יראה.
אם אין יראה, אין חכמה.
אם אין בינה, אין דעת.
אם אין דעת, אין בינה.
אם אין קמח, אין תורה.
אם אין תורה, אין קמח. (ג', י"ז).

ה. אהוב את המלאכה,
ושנא את הרבנות; (א', י').

ו. רבי אומר:
איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם?
כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.
והוי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות.
והוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה.
והסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך -

עין רואה
ואוזן שומעת,
וכל מעשיך בספר נכתבין. (ב', א').

ז. אל תפרוש מן הצבור...
ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו,
ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע.
ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה. (ב', ד').

ח. יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא. (ד', י"ז).

ט. רבי שמעון בן אלעזר אומר:
אל תרצה את חברך בשעת כעסו,
ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו;
ואל תשאל לו בשעת נדרו,
ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. (ד', י"ח).

י. רבי אלעזר הקפר (תושב הכפר דבוריה שבגולן) אומר:

הקנאה
והתאוה
והכבוד

מוציאין את האדם מן העולם. (ד', כ"א).

יא. רבי אומר:

אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו.

יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו: (ד', כ').

יב. בן זומא אומר:
איזהו חכם, הלומד מכל אדם...
איזהו גבור, הכובש את יצרו...
איזהו עשיר, השמח בחלקו...
איזהו מכובד, המכבד את הבריות... (ד', א').

יג. ולא הבישן למד,
ולא הקפדן מלמד,
ולא כל המרבה בסחורה מחכים. (ב', ה').
יד. ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש. (ב', ה').

כל הילדים והוריהם הסתובבו וקראו את כל הטקסטים. לאחר מכן כל אחד עמד לצד הטקסט שדיבר אליו במיוחד. מהמקום – כל אחד קרא את הבחירה שלו. חזרנו למעגל ודנו בכל טקסט. וכפי שתמצתה זאת היטב מרב, המסר המרכזי הוא בראש ובראשונה להיות בן אדם.

****

החלק השני הוקדש לעשרת הדברות. לאחר כמה מילים על חג השבועות ותכניו השונים, השמענו את גד אלבז בלחנו ועיבודו המקסים של שלמה גרוניך לפסוק מתוך מגילת רות: "אל אשר תלכי תלך, ובאשר תליני אלון. עמך עמי ואלוהיך אלוהיי. באשר תמותי אמות ושם אקבר, כה יעשה לי ה' וכה יוסיף, כי המוות יפריד בינך וביני".

שבוע טרם התיקון, נפגשנו - הילדים וההורים. ערכנו הגרלה שבה כל ילד קיבל דיבר מעשרת הדיברות. כל ילד והוריו הכינו לימוד או מדרש על הדיבר. בתיקון, כל משפחה הציגה את מה שהכינה – והיו באמת מדרשים מקסימים ומחכימים.

לאחר האזנה ל"אנא בכוח" מפי עובדיה חממה עברנו לחלק השלישי – "מדור לדור". כל משפחה סיפרה את הסיפור המשפחתי שלה – מן הדורות הקודמים ועד בר ובת המצווה. לאורה הציגה את אלבום בת המצווה שחגגה בארגנטינה. סיימנו בהאזנה נוספת לשלמה גרוניך ב"משה קיבל תורה מסיני". ולסיום – ארוחת בוקר.

היו אלה לילה ובוקר מרגשים, מלמדים וחווייתיים. ראוי שיהיו חלק משנת הבר מצווה, נוסח אורטל. ואני מקווה שבעתיד יכלול הדבר גם עליה קולקטיבית לתורה, כולל של הבנות.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל