<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>הבלוג של אורי הייטנר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685</link><description>מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות.

אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט</description><language>he</language><copyright>Copyright 2019 הייטנר. All Rights Reserved.</copyright><image><title>הבלוג של אורי הייטנר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685</link><url></url></image><item><title>הבלוג החדש</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14910623</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה הבלוג החדש שלי:
https://heitner.wordpress.com/
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 29 Jul 2017 09:37:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14910623</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=14910623</comments></item><item><title>תהלים קג: אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14907178</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בספקטרום שבין אל קנא ונוקם לאל רחום וחנון, מזמור קג ניצב בקצה של
הרחמים.

רַחוּם וְחַנּוּן יְהוָה 
אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד. 
... כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים 
רִחַם יְהוָה עַל יְרֵאָיו.

ובכל זאת, המשורר צריך להסביר את סבלו
של עם ישראל. אם אלוהים כה רב חסד, מדוע אנו כל כך סובלים?

תשובתו מקורית. זה סבל זה? ביחס
לחטאינו... באמת יצאנו בזול. למה? בזכות רחמיו של האלוהים.

לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ 
וְלֹא כַעֲו&amp;zwj;ֹנֹתֵינוּ גָּמַל
עָלֵינוּ. 
כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ 
גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו. 
כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב 
הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ. 

ולמה אלוהים מרחם כל כך על בני האדם? כי הוא מודע לחולשתם, בעצם...
לאפסותם. כי מהו, בסך הכל, האדם?

כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ 
זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ. 
אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו 
&lt;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 12 Jul 2017 18:58:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14907178</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=14907178</comments></item><item><title>לשבור את הקופסאות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14907177</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מיכה גודמן, מלכוד 67, הוצאת &quot;דביר&quot; תשעז 2017. 222 עמ&apos;

&quot;על הצורך הכמעט אובססיבי לשייך עמדות לקבוצות אני יכול להעיד
מניסיוני האישי. בכל פעם שאני מדבר עם קהל על ערכים ליברליים והומניסטיים, אני מיד
נחשד כשמאלני. בכל פעם שאני מדבר על ערכים פטריוטיים ועל ציונות אני מיד נחשד
כימני. חבר קרוב שלי, שאינו חובש כיפה, סיפר לי שבכל פעם שהוא מדבר בלהט על החוכמה
שבתלמוד סביבתו חושדת בו שהוא חוזר בתשובה. המונופול התדמיתי של הימין על הציונות,
ושל השמאל על ההומניזם ושל הדתיים על היהדות &amp;ndash; פוגע ביכולת שלנו לחשוב על הומניזם,
ציונות ויהדות. כשהעמדה של האחר איננה נמדדת על פי מידת הסבירות שלה, אלא על פי
המגזר שממנו הוא בא, אפשר לומר שהחשיבה הקבוצתית מחליפה את המחשבה החופשית. 

זאת ההחמצה הגדולה של השיחה הפוליטית הישראלית: במקום שקריסת האידיאולוגיות
תצמיח צניעות, שמביאה לידי הקשבה, היא מביאה להתבצרות קבוצתית שמכוננת
התלהמות&quot; (&quot;מלכוד 67&quot;, עמ&apos; 116-117).

אני יכול להצטרף בגוף ראשון לתיאורו זה של מיכה גודמן, בספרו
&quot;מלכוד 67&quot;. כן, גם אני מותקף באותה מידה בידי אנשי המחנות, שבהיותם
נטולי מחשבה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 12 Jul 2017 18:46:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14907177</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=14907177</comments></item><item><title>צרור הערות 12.7.17</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14907044</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;* אלטרנטיבה? &amp;ndash; הבעיה הגדולה ביותר במנהיגותו של נתניהו, היא תחביבו לשסות ציבור
בציבור, כדי להיבנות בדרך של &quot;הפרד ומשול&quot;. איזו מין אלטרנטיבה מתכוון
אבי גבאי להציב, כאשר כבר בנאומו הראשון כיו&quot;ר העבודה הוא משסה את תושבי
דימונה בתושבי עמונה?

* אולי איזו הדתה קטנה? &amp;ndash; כותרת המשנה ב&quot;ידיעות אחרונות&quot;: &quot;אברהם אבינו? רחל
אימנו? הפלסטינים ביקשו להכיר במערת המכפלה כאתר מורשת שנמצא בסיכון בגלל הכיבוש
הישראלי &amp;ndash; וקיבלו מארגון התרבות של האו&quot;ם את מה שרצו&quot;.

מה שגוי בטקסט הזה? לא, איני מתכוון הפעם לשגיאת הכתיב
&quot;הכיבוש&quot; במקום אקיבוש. 

אלא... רחל אמנו?! לא שמעתם על קבר רחל, בשדמות בית לחם בדרך אפרתה?
לא שמעתם &quot;שוב לא נלך רחל, ואת שוב לא תלכי, שוב לא נלך רחל, מני שדמות בית
לחם&quot; (שירו של שמואל רוזן, בביצועו המרטיט של אריק לביא &quot;שוב לא נלך
רחל&quot; המוכר יותר כ&quot;ראי רחל ראי&quot;)? אברהם אבינו? נכון. קבור במערת
המכפלה. יצחק, יעקב, שרה, רבקה, לאה &amp;ndash; גם הם קבורים במערכת המכפלה. להם אין זכר
בכותרת, ודווקא רחל, שאינה קבורה במקום, דווקא היא מוזכרת. 

אופס... לא נעים. לא צריך להיות&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 12 Jul 2017 00:33:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14907044</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=14907044</comments></item><item><title>תהלים קב: אֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14907024</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תְּפִלָּה לְעָנִי &amp;ndash; כך פותח המשורר את תפילתו, כך הוא מציג את עצמו. עני.

ומדובר בתפילה של עני שהגיע לחרפת רעב. עוני מזעזע.
כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי 
וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי.

הלחם שלו, המזון הבסיסי שלו, הוא אפר. ואת השתיה הוא מוהל בדמעותיו &amp;ndash;
תיאור מזעזע של מי שאין לו יכולת למלא כוס במים, ומה שמציל אותו הוא דמעות סבלו
ויגונו. 

העני מתפלל לאלוהים ומבקש להיוושע מן המצוקה הנוראה שבה הוא שרוי. 

גדולתו של המשורר העני, היא שגם כאשר הוא מצוי בתחתית החבית, גם
במצוקה הקשה שבה הוא נמצא, הוא אינו מתפלל רק לגאולה אישית, אלא בראש ובראשונה
לגאולה לאומית. סביר להניח שאז, כהיום, יש מי שתחביבם לדוג במים עכורים והם מסיתים
ומשלהבים יצרים אנטי לאומיים בקרב הסובלים ממצוקה. על המשורר, הדמגוגיה הזאת אינה
עובדת. 
גם כאשר הוא מתאר את מצבו כנואש:
יָמַי כְּצֵל נָטוּי 
וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ
גם אז הוא מייחל לגאולת העם והארץ:
אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן 
כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ
כִּי בָא מוֹעֵד. 
כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ 
וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 11 Jul 2017 23:27:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14907024</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=14907024</comments></item><item><title>לחשב מסלול מחדש</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14906823</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כאשר ציבור מצביעים בוחר להעמיד בראשו
אדם חדש, בלתי מוכר - יותר משהדבר מעיד על דעת הציבור על הנבחר, הוא מעיד על דעת
הציבור על המפסידים. הבחירה באבי גבאי, הייתה הבעת אי אמון של חברי מפלגת העבודה
בהנהגתם, במתמודדים הוותיקים כולל היו&quot;ר המכהן ואחד מקודמיו. המסר הוא שאין
הם רוצים עוד מאותו דבר. הם רוצים משהו אחר.

זה מובן. מפלגה שהפסידה בכל מערכות
הבחירות מאז הפסדו של ברק לשרון בראשית 2001, ושעל פי הסקרים אינה מאיימת על
השלטון וכלל אינה חלק מהמאבק על הנהגת המדינה, תחפש שינוי כיוון. 

אולם שינוי פרסונלי אינו שינוי כיוון.
שינוי כיוון הוא שינוי דרך.

עמיר פרץ, המפסיד בפריימריז על הנהגת
&quot;העבודה&quot;, הוא איש &quot;השמיניה&quot;, הקבוצה בהנהגת יוסי ביילין, חיים
רמון ואברום בורג, שהסיטה את מפלגת העבודה מדרכה ההיסטורית והפכה אותה למרצ 2. בכל
השנים שחלפו מאז, הוא תקוע בדרך &quot;השמיניה&quot;, בלי הבט ימין ושמאל, בלי
לנער ולבחון את הסיסמאות, ותוך התעלמות מכל מה שקרה בסכסוך הישראלי פלשתינאי בדור
האחרון &amp;ndash; כישלון הסכמי אוסלו, כישלון ההתנתקות, גלי טרור המתאבדים, גלי טרור
הרקטות, הדחיה המוחלטת של הפלשתי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 11 Jul 2017 00:47:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14906823</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=14906823</comments></item><item><title>פינתי השבועית ברדיו: לווי אותי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14906802</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לווי
אותי / שי צברי
פינתי
השבועית ברדיו &quot;אורנים&quot; 10.7.17

את פינתנו הקודמת הקדשנו לברי סחרוף, במלאת לו 60. ראוי ברי שלא נתספק
בכך, והפינה השבוע היא מעין המשך. היא לא תתמקד בברי, והזמר שנשמע לא יהיה ברי,
אבל השיר הוא שיר שברי הלחין והזמר הוא בן טיפוחיו של ברי סחרוף. 

הזמר שנשמע היום הוא שי צברי. צברי הוא בן 43, אבל את תקליטו הראשון הוא הוציא רק לפני
שנתיים. הסיבה לכך, היא שלמרות שלאחר שירותו הצבאי למד צברי המוכשר בבית הספר
&quot;רימון&quot;, הוא עזב את המוסיקה, וחזר אליה רק לפני עשר שנים, כבר בעשור
הרביעי לחייו, כשהצטרף למיזם הנפלא של ברי סחרוף ורֵע מוכיח, שבעיניי הוא גולת
הכותרת של יצירתו של סחרוף, &quot;אדומי השפתות&quot;, משירי שלמה אבן גבירול
בלחנם של ברי ורע מוכיח. הוא הצטרף למיזם כזמר ליווי, ומאז המשיך ללוות את ברי בכל
הופעותיו והקלטותיו. ברי זיהה את הכישרון, את הנוכחות הבימתית ואת הכריזמה של צברי,
ונתן לו חשיפה מרשימה בהופעותיו. הוא ליווה אותו בקולות, ב&quot;כפיים&quot;
ובשירה בקולו המצוין, אך ברי לא הסתפק בכך, ופינה את הבמה כדי לאפשר לו חשיפה
במרכז הבמה. וכך, בזכותו של ברי, בהופעותיו בפני&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 10 Jul 2017 23:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14906802</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=14906802</comments></item><item><title>תהלים קא: סביבת העבודה של לשכת דוד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14906708</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;דוד מבקש מאלוהים להתגלות אליו והוא מציג את אופיו וזכויותיו הרבות,
שבעטיין הוא ראוי לכך.

ואפרופו סגן ראש המל&quot;ל לשעבר, מציג דוד גם את תנאי המכרז לבכירים
העובדים עמו:
לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי 
עֹשֵׂה רְמִיָּה.
דֹּבֵר שְׁקָרִים 
לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי.

* 929&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 10 Jul 2017 17:09:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14906708</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=14906708</comments></item><item><title>אסף רז – עשור למותו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14906599</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;דברים באזכרה 9.7.17

עשר שנים...
קשה לתפוס. 
כאילו זה עתה
הגיעה ההודעה הקשה על התאונה... הביקור ביחידה לטיפול נמרץ ברמב&quot;ם, כשאף שקשה
היה לקלוט זאת, הבנתי שזהו ביקור פרידה. ובשורת האיוב על מותו. וההלוויה. 

האירועים
נחרטו בזיכרוני ולבטח בזיכרונם של רבים מאתנו. 

אולם אנו
בוחרים לזכור את אסף החי, אסף שאהבנו. 

אסף היה חבר
בצוות המתנ&quot;ס, שאותו ניהלתי. ואף שלא הייתי מנהלו הישיר, הקשר בינינו היה
הרבה מעבר ליחסי מנהל ועובד. נושאי עניין משותפים, ובעיקר &amp;ndash; העניין ביהדות ובמחשבת
ישראל, קירבו בינינו, וקיימנו שיחות ארוכות מעבר לענייני העבודה.

אקרא דברים
שכתבתי ביום מותו:

אילו יצא מכרז
למציאת אדם הראוי לתואר מלח הארץ, אין מתאים לכך מאסף.

חכם, ברוך כישרונות, בעל ידע רב במגוון רחב של תחומים,
צייר, נגן, מוסיקאי. אדם שהצטיין בכל מעשיו. וחשוב יותר &amp;ndash; אדם ערכי מאוד, מוסרי
מאוד, ישר והגון. אסף התלבט והתעניין בשאלות קיומיות של משמעות החיים, של חיפוש
הטוב והאמת. לשם כך הוא למד פילוסופיה, התעניין ביהדות. קרא ספרים וגילה בקיאות
בתחומים הללו. הרבה לחשוב ולשוחח על נושאי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 10 Jul 2017 01:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14906599</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=14906599</comments></item><item><title>צרור הערות 9.7.17</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14906342</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;* מנהיגות ישראלית - מפלגת העבודה בחרה שני מועמדים ישראלים, שעלו לסיבוב השני של הבחירות
המקדימות. היא לא בחרה &quot;מרוקאים&quot;. פרץ וגבאי &quot;מרוקאים&quot; כפי
שהרצוג הוא &quot;אירי&quot; ועומר בר-לב הוא &quot;יוגוסלבי&quot;. פרץ וגבאי
אינם מתמודדים על הנהגת מרוקו, אלא על הנהגת ישראל. די כבר עם שיח הנצחת הגלות.

* קיבעון &amp;ndash; עמיר פרץ הוא איש &quot;השמיניה&quot;, הקבוצה בהנהגת יוסי ביילין,
חיים רמון ואברום בורג שהסיטה את מפלגת העבודה מדרכה ההיסטורית והפכה אותה למרצ 2.
בכל השנים שחלפו הוא תקוע בדרך &quot;השמיניה&quot;, בלי הבט ימין ושמאל, בלי לנער
ולבחון את הסיסמאות, ותוך התעלמות מכל מה שקרה בסכסוך הישראלי פלשתינאי בדור
האחרון &amp;ndash; כישלון אוסלו, כישלון ההתנתקות, גלי טרור המתאבדים, גלי טרור הרקטות,
הדחיה המוחלטת של הפלשתינאים את ההצעות הקיצוניות ביותר שהוצעו להם בידי ברק
ואולמרט. פרץ לוקה בעיוורון, ודומה ששום דבר לא יכול לחלצו מן הקיבעון. 

אבי גבאי, לעומתו, מצטייר כאדם פרגמטי ופתוח, שאינו תקוע בדוקטרינות
מדיניות, ולכן יש סיכוי שיבחן את המציאות בעיניים פקוחות וינסה לחשוב מחוץ לקופסה.

לב הקמפיין שלו היה היותו חדש. יריביו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 09 Jul 2017 00:20:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=14906342</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=14906342</comments></item></channel></rss>