ערב פורים התכנסנו במועדון – משפחות וילדים, לקריאת המגילה. צהלנו
ושמחנו, נטרלנו את המן באמצעות רעשנים, קראנו, חדנו חידות והפותרים המאושרים זכו
במטבעות שוקולד.
היה זה אירוע תרבותי יפה לכל המשפחה; אירוע
של התחדשות יהודית בקהילה.
****
להלן קיצור תולדות קריאת המגילה באורטל.
מאז הקמת אורטל, פורים היה חג גדול וחשוב. מסיבת פורים שנערכה בחדר
האוכל, לפני 11 שנים עברה למועדון, השנה עברה לפאב "לצ'ה" ושנה אחת,
לפני 12 שנים, נערכה בעין זיוון כמסיבה משותפת של שני הקיבוצים, הייתה תמיד אחד מאירועי
השיא של לוח השנה האורטלי. כשפרצו הילדים, נוסף לכך הפורימון. וכשהילדים גדלו,
החלה המסורת, שבפורים כולם באשר הם שם, מגיעים לחגוג באורטל (כולל מחו"ל).
ארבע מצוות יש בפורים, ארבעה מ"מים: משתה פורים, משלוח
מנות, מתנות לאביונים ומקרא מגילה. משתה – כבר אמרנו. ברוב השנים היה משלוח מנות מאורגן, וגם כשלא – יש הרבה
משלוחי מנות ספונטניים בין החברים. ומתנות לאביונים – לא אחת אנו עושים זאת, לאו
דווקא לאביונים, אלא בנסיעה לשמח ילדים במחלקת הילדים בצפת או בנסיעה לשמח חיילים
המשרתים באזור.
וקריאת מגילה?
לאורך שנים, הייתה מחוץ לתחום באורטל. לא מתוך איזו החלטה, אלא פשוט,
זה לא קרה. היו שנים שבהם התארגנה נסיעה משותפת לקריאת מגילה בקשת או באלוני
הבשן.
לי זה תמיד הפריע. איזה מין פורים זה ללא קריאת מגילה? ואיך זה
יישוב יהודי, קהילה יהודית, שאין קוראים בה את מגילת אסתר? נסיעה
ליישובים דתיים אינה תחליף ראוי. אני תומך מאוד במפגשי חילונים דתיים, באירוח של
יישובים דתיים אצלנו ואירוח שלנו אצלם, אך לא במתכונת של החילונים הבורים, "העגלה
הריקה", הנוסעים לחוש קצת יידישקייט אצל "היהודים האמתיים".
אמנם, כל עוד לא הייתה אצלנו קריאת מגילה גם אני נסעתי ליישובים אחרים, אך זה היה
מתסכל.
במשך מספר שנים ערכתי באורטל חוג שנקרא "תוכן בחג". בפורים
לימדתי על המגילה, אך גם בזה לא ראיתי תחליף לקריאת המגילה.
לפני 14 שנה, בהיותי מנהל המתנ"ס, יזמתי אירוע שנקרא "מגילה
בקהילה". האירוע לא היה בערב פורים עצמו, אלא ערב קודם לכן. היה זה אירוע
אזורי שנערך באורטל, בחדר האוכל, שאותו הובלנו הרב אביה רוזן ואני, ועמנו "בעל
קורא", תלמיד בישיבת ההסדר בחספין, ברק אפשטיין. ברק קרא בטעמים קטעים
נבחרים מן המגילה, אביה ואני פירשנו והבהרנו, כל אחד מנקודת מבטו. ולאחר מכן
לימדנו בשתי קבוצות לימוד נפרדות. האירוע היה מוצלח, רב משתתפים ושמח. רוב
המשתתפים היו מאורטל, אך היו גם מיישובי הסביבה. בקבוצות הלימוד השתתף קומץ של
חברים.
את אירוע "מגילה בקהילה" המשכנו לקיים בכל שנותיי
במתנ"ס (ללא קבוצות הלימוד), אולם בכל שנה הוא התקיים ביישוב אחר מיישובי
הגולן. הוא נערך פעם נוספת באורטל – הפעם לא עם אביה שהיה בשליחות בחו"ל, אלא
עם הרב שוקי הרשקוביץ. ה"בעל קורא" היה בצלאל ארליך, שהוא
גם סופר סת"ם וקרא ממגילה שהוא כתב. הפעם היה לנו גם קלידן ופתחנו בשירי
פורים. וכמו עם אביה, היופי שבאירוע היה השילוב של "דתי"
ו"חילוני" בפרשנות ובלימוד.
לאחר שסיימתי את תפקידי במתנ"ס ועברתי לנהל את מרכז
"יובלים" בתל-חי, המשכתי לקיים את אירוע "מגילה בקהילה" ביישובי
הגליל העליון.
ובאורטל? באורטל המשכנו לא לקרוא את המגילה, למעט שנה אחת של קריאת
מגילה עם הרב אביעד ששון מקצרין, שערך במשך שנה חוג לימוד לזכר מאיר שמש.
לפני שש שנים, ביקשתי מירוחם קנטמן, ה"בעל קורא" של
קשת, ללמד אותי לקרוא בטעמים במגילת אסתר. במשך כחודשיים נפגשנו מדי שבוע, ולמדתי
לקרוא את המגילה.
באותה שנה, לראשונה, ערכנו ערב קריאת מגילה, מיד לאחר הפורימון של
הילדים. ההשתתפות הייתה יפה וערה, אולם בשנים הבאות היא הייתה נמוכה מאוד,
ולכן נעדרה אווירת חג. לפני שנתיים הוזמנו חסידי חב"ד להוביל כאן קריאת
מגילה. מאוד לא אהבתי את ההזמנה הזאת, בלשון המעטה. האם אנו זקוקים
לחב"דניקים כדי לקרוא את המגילה? מה פתאום? לא הלכתי לאירוע, אך שמעתי
מהמשתתפים שהיה מוצלח ושמח. זאת, בין השאר, כי האורחים ידעו לעשות שמייח. מה שאני,
כנראה, פחות ידעתי. בשנה שעברה לא נערכה קריאת מגילה. אני הזמנתי לקריאת מגילה
בביתי, שנראתה... כמו מסיבת היומולדת של אביה ב"הקיץ של אביה".
****
והנה, השנה שוב הצלחנו להפיח רוח חיים בקריאת המגילה. הצלחנו להפוך
אותה לאירוע עליז יותר, עם פרסום קצת אגרסיבי, חידונים נושאי מטבעות שוקולד,
התכנסות עם עוגות ואוזני המן ברוח "שישי מתוק", והכל כדי להגדיל את
הרייטינג של המגילה, להגדיל תורה ולהאדירה. וכך היה. היה זה אירוע שמח ועליז,
בעיקר לילדים (שהיו רוב הקהל).
הייתי שמח ללימוד על המגילה, כיוון שהסיפור עצמו, אם אין מעמיקים
במשמעותו, הוא סוג של מלודרמה טלוויזיונית. אבל שמחתי, מאוד שמחתי, שקיימנו
ברוב עם קריאת מגילה באורטל, כיאה לקהילה יהודית.
****
השנה, לראשונה, לא רק אני קראתי במגילה. הצטרפה אליי ורד ל'. ראשית, שמחתי מעצם העובדה שיש לי שותפים. אך במיוחד שמחתי
שאישה קראה במגילת אסתר. והרי אנו יודעים שזה לא מובן מאליו, ויש מקומות רבים
ש... לא יעלה על הדעת.
והרי מגילת אסתר היא מגילה, שהגיבורה הראשית שלה היא אישה. ובמגילה
עצמה נאמר, שמי שפסקה את הלכות פורים – את עצם החג ואת מצוות המשתה, מקרא מגילה,
משלוח מנות ומתנות אביונים, הייתה אסתר. ואישה אינה יכולה לקרוא במגילה?
הנה, כאשר איננו הולכים ליישוב דתי כדי
לקרוא במגילה, ואיננו מזמינים חב"דניקים לקרוא לנו את המגילה, אלא אנו עצמנו
קוראים את המגילה, האירוע הוא כרוחנו, על פי ערכינו, בתרבות המתאימה לנו.
****
לרשימת התודות:
בראש ובראשונה לוורד ל', שותפתי לחשיבה, לתכנון ולביצוע, שותפתי
לקריאת המגילה ומי שכתבה וחדה את החידות.
לברק, שהיה שותף לחשיבה.
לליטל, שסייעה בארגון ודאגה לארסנל הרעשנים.
לנדב ש' על הפרסום.
ולכל הילדים וההורים שהשתתפו באירוע.
****
ולסיום – מספר הערות על מסיבת פורים.
בראש ובראשונה פרגון עצום למיקי, על היוזמה, הארגון, האירוח
ב"לצ'ה", ההנחיה ובכלל על כל העשייה התרבותית הגדולה שלו באורטל. מיקי
הפך בשנים האחרונות למוסד תרבותי באורטל, ההולך ומשתבח כל העת, ולאחרונה מרחיב את
עשייתו לכל הגולן. והכל, במקוריות, ביצירתיות ובהומור. כל הכבוד!
* גשם גשם מיטפטף – משהו על התחפושת שלי. כאשר החלה התפוצה הוויראלית של הסרטון,
התגובות הראשונות היו של לעג, אך במהרה גברו עליהם תגובות האהדה וההערכה. אני שייך
לאוהדים ולמעריכים. לימוד העברית חשוב מאוד להשתלבות ערביי ישראל בחברה
הישראלית, ואין דרך לימוד שפה טובה יותר משירים. אגב, קצת הגזימו כשתיארו את ג'יהאן
ג'אבר כממציאת שיטת לימוד חדשנית. לימוד שפה באמצעות שירים מקובלת, וכולנו
בוודאי זוכרים זאת משיעורי האנגלית הראשונים של ילדותנו. אבל זה יפה ונחמד,
והשיבושים אינם שיבושים, אלא פשוט מבטא ערבי.
את השיר כתבה סלעית פרידמן בירן, זמרת, שחקנית ויוצרת, בעיקר
לילדים, ואשתו של המוסיקאי צליל בירן. השליחות שלה, כהגדרתה, היא "ללמד את הילדים נושאים שונים בדרך
ייחודית, מהנה וחווייתית, עם שמירה על שפה
גבוהה, תוכן חינוכי ולימודי, וקצת טעם של פעם".
לשיר שני בתים, ואגב במקור נאמר "ואותו עכשיו אלבש" ולא
"היום" כבגרסת ג'יהאן.
* תרשה לי להודות לטכנאים – המערכון שמאיר י', גיא ק' ואני הצגנו הוא "שירים
ושערים", מתוך תכניתה של שלישיית "הגשש החיוור" – "קרקר
נגד קרקר", בבימויו של יוסי בנאי (1980). זה לא היה כל המערכון,
אלא כ-60% ממנו (שש מתוך עשר דקות).
המערכון הוא פרודיה על תכנית הרדיו הסוּפֶּר פופולרית באותם ימים –
"שירים ושערים", שבה שודרו פריצות למגרשי הכדורגל בכל שבת בצהרים.
אגב, המנגינה הפותחת את המערכון אינה המנגינה של "שירים
ושערים" אלא של תכנית הטלוויזיה הפופולרית של מוצאי שבת בערוץ היחיד באותה
תקופה – "מבט ספורט". המנגינה של "שירים ושערים" היא
זו שליוותה את גיא, כשעלה עם התחפושת שלו.
אני מקווה שגם הדור שלא ידע את (כלומר רוב הקהל) נהנה.
אגב, הדבר הכי מצחיק (ועצוב) במערכון הוא המשפט: "במקום הראשון
הפועל ת"א".
* הבחירה שלי – ברכות לזוכים בתחרות התחפושות. אך הבחירה שלי הייתה אחרת – הפרס הראשון
שלי הוא לעינב הרפז, הכדורגל ההריוני.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
