הבלוג של אורי הייטנר

כרגע זה נראה לא טוב / חוה אלברשטיין

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 5.8.13

לפני כשלוש שנים וחצי, הלך לעולמו התסריטאי, הבמאי והסופר נדב לויתן, בעלה של חוה אלברשטיין, ממחלת הסרטן. בשירה "כרגע זה נראה לא טוב" מתוך אלבומה האחרון, ה-61 במספר (!), "ואיך אצלך", שהוא מעין אלבום פרידה מלויתן, מתארת חוה אלברשטיין את ההתמודדות עם גסיסתו של האדם האהוב. היא מתארת את המטוטלת המטלטלת בין ייאוש ותקווה, את חוסר האונים אל מול המוות המאיים, ואת ההיאחזות בכל בדל תקווה, גם כאשר ברור שאין זו אלא תקווה לנס. במקום שבו הרפואה כבר אינה יכולה להתמודד עם המחלה, לא נותר אלא להתפלל לנס. "גם רופאים מנוסים מקווים לנסים".

בפזמון החוזר, שהוא גם קטע הפתיחה של השיר, נשמע ברקע, בין שורה לשורה, הדהוד משיר ישן של חוה, שיר משנות ה-60, "אחרי המלחמה". במילות השיר, כפי שהופיעו בחוברת המילים של האלבום, ההדהוד הזה אינו מופיע, אפילו לא בסוגריים. אולם מיד כששמעתי לראשונה את השיר ברדיו, זיהיתי את השיר שברקע, הנותן לשיר משמעות נוספת, עמוקה יותר, כללית יותר, על אישה הדואגת לאהובה והחוששת לחייו; בצעירותה, לאהובה החייל, הלוחם, ובבגרותה, כבר כסבתא, לאהובה החולה; וזו אותה האהבה ואותה הדאגה. ואולי אפילו אותה המלחמה, המלחמה שלו ושלה על חייו. וזו גם אותה פרידה.

שירה של לאה נאור "אחרי המלחמה", ללחנו של יואל רקם, הופיע ב-1969, בעיצומה של מלחמת ההתשה, באלבום "מרדף". הוא נפתח במילים: "אוי לי, חייל קרבי הוא / אוי לי כי אהובי הוא / מי הוא יהיה לי, אם הוא עוד יהיה לי / אחרי המלחמה". השיר מסתיים בנפילתו של החייל האהוב. "אוי לי, בכל נוסה הוא / אוי לי עפר כוסה הוא".

כאשר מהדהד "אחרי המלחמה" על רקע "כרגע זה נראה לא טוב", מתפתח דיאלוג מצמרר בין חוה הצעירה לחוה הבוגרת, סביב החוויה המשותפת של הדאגה לחיי האהוב, המסתיימת בסוף טרגי. "כרגע זה נראה לא טוב" מסתיים בתקווה לנס, אך דרישת השלום מ"אחרי המלחמה" רומזת למאזין, שהנס לא קרה. הדיאלוג נשמע כך: " – כרגע זה נראה לא טוב. – אוי לי, חייל קרבי הוא. – אומרים שבקרוב. - אוי לי כי אהובי הוא. – לא מדברים על סוף. – אם הוא עוד יהיה לי. – וגם זה טוב". בעיניי, הדיאלוג הסמוי הזה, הוא הדבר המייחד כל כך את השיר. הרמז הראשון לתכתובת בין חוה המבוגרת לחוה הצעירה, של ימי "מרדף", הוא במוסיקת הפתיחה של השיר, שהיא מוסיקת הפתיחה העליזה של השיר "את כל פלאי הקיץ", מאותו אלבום.

חוה אלברשטיין, הגדולה שבזמרות הישראליות ואחת הוותיקות שבהן, מתחדשת וממציאה את עצמה מחדש שוב ושוב. בעשרים השנים הראשונות של הקריירה שלה, היא הקפידה להיות זמרת בלבד. היא הקפידה מאוד על איכות הטקסטים והלחנים של שיריה, ולא אחת הייתה מעורבת בכתיבתם, אך לא יצרה בעצמה. גם היום היא רואה עצמה בראש ובראשונה כזמרת מבצעת, אולם היא גם יוצרת. היא החלה לשיר טקסטים פרי עטה באלבום "מהגרים", באמצע שנות ה-80, וכעבור שנים אחדות, החלה גם להלחין את שיריה. בעיניי היא מוצלחת מאוד כתמלילנית, אולם איני אוהב את לחניה. הם מונוטוניים, משעממים וחוזרים על עצמם. כך גם בשיר הזה. אך הטקסט והשירה נפלאים. נאזין לשיר המרגש.

כרגע זה נראה לא טוב
אומרים שבקרוב
לא מדברים על סוף
וגם זה טוב

מה שחשוב עכשיו זה לשמור על יציבות
שלא תחול חלילה שום הידרדרות
כי אז המצב יהפוך לנואש
איך אפשר להתחיל שוב ושוב מחדש

כל רגע אומרים תתכן פריצה
אנשים יושבים ומחפשים מוצא
שום דבר הרי לא עומד על המקום
זה יכול לקרות אפילו היום

שינויים חלים לפעמים בלי סיבה
פתאום יש תנועה פתאום יש תגובה
וצריך להיות כל הזמן מוכנים
גם רופאים מנוסים מקווים לניסים.