הבלוג של אורי הייטנר

היום מלאו 40 שנה לחילוץ ההרואי של חטופי מטוס "סבנה". רבים מהללים בצדק רב את צה"ל ובפרט את סיירת מטכ"ל על הביצוע, אך יותר מכך יש להלל את הדרג המדיני בראשות גולדה, שקיבל את ההחלטה הנועזת. הרי במקרה של כישלון, שהיה מוביל למרחץ דמים, הם היו נושאים באחריות. הממשלה החליטה לא לשחרר 200 מחבלים כדי לחלץ 100 חטופים, פער של 1:2, כדי לא לתת למחבלים אור ירוק לפיראטיות סחטנית כלפי ישראל וכדי לא להיות דוגמה שלילית לאומות העולם של כניעה לטרור. אתמול התפרסם פרוטוקול ישיבת ו' החוץ והביטחון של הכנסת, בה גולדה הסבירה את ההחלטה.

אהוד ברק פיקד על המבצע ובנימין נתניהו היה מפקד צוות ונפצע בפעולה. חלפו 39 שנים ולשניים האלה, בהיותם הדרג המדיני, לא היו עוז הרוח והמנהיגות והם שיחררו מאות מחבלים ובהם רוצחים רבים, תמורת שחרורו של חייל אחד. לכאורה, יש הבדל בין המקרים, כיוון שלישראל לא היה מודיעין היכן נמצא גלעד שליט. לי זה נשמע יותר כמו "לא יכול הוא בן דוד של לא רוצה", הן בדרג הצבאי והן בדרג המדיני.

                                                                                                                             * "חדשות בן עזר"