הבלוג של אורי הייטנר

בשני מפגשים פתוחים של תהליך הצמיחה הדמוגרפית, נחשפנו לשתי אופציות צמיחה. עו"ד רז הציג לנו את אופציות הקליטה הבלתי שיתופיות: הרחבה קהילתית ומסלולי מעמד שונים כמו חברות בעצמאות כלכלית וכד'. שמעון ודינה מקיבוץ יזרעאל הציגו לנו את האופציה השיתופית, כפי שמוגשמת בקיבוצם.

שתי הרצאות, המציגות תפיסות עולם שונות, ואף על פי כן התובנה של שתיהן אחת. רז חזר בהרצאתו שוב ושוב על המשפט: "ברור שאם אפשר לקלוט את כולם לחברות, זה עדיף. השאלה היא האם זה אפשרי ... ברור שעדיף להימנע ממעמדות שונים באותו יישוב, השאלה היא האם ניתן לקלוט אחרת" וכו'. הוא צודק בשני חלקי המשוואה. הוא צודק – ברור שעדיפה קליטה לחברות בקיבוץ. הוא צודק – השאלה היא האם זה אפשרי. כיוון שאם אין זה אפשרי, ההכרח הקיומי לגדול ולצמוח מחייב התפשרות על העיקרון החשוב הזה.

נקודת המוצא של שמעון ודינה זהה – ברור שעדיף לקלוט לחברות בקיבוץ. אולם את השאלה של רז, הם המירו בתשובה, המבוססת על ניסיונם האמפירי – זה אפשרי. אפשר לקלוט לחברות שיתופית מלאה בקיבוץ.

כמה אפשר לקלוט? הם קלטו בשש שנים 24 משפחות. המספר נגזר מהחלטה שלהם להגביל את הקליטה. דינה, רכזת הקליטה, ספרה שאין יום שבו אין היא מקבלת לפחות שיחת טלפון אחת, של אנשים המבקשים לוודא שיזרעאל קיבוץ שיתופי ולבקש להיקלט, אלא שהיא נאלצת להשיב את פניהם ריקם, כיוון שאין מקום. הביקוש גדול הרבה יותר מההיצע, ובמילים אחרות – אין בעיה של ביקוש לקליטה לחברות בקיבוץ.

יש שני הבדלים בין יזרעאל לאורטל. ההבדל הגיאוגרפי – הקרבה של יזרעאל למרכזי האוכלוסיה הגדולים – חיפה ומרכז הארץ, לעומת הריחוק שלנו. ההבדל הכלכלי – יזרעאל, שבשנות ה-90 היה ב"רשימת ה-19" המפורסמת של הקיבוצים החלשים ביותר, חדלי הפירעון, הוא עכשיו קיבוץ עשיר ויכולותיו גדולות הרבה יותר משלנו.

בעיניי, ההבדל הגיאוגרפי הוא זניח. עובדה, בקיבוצים הרבה יותר מרוחקים מאתנו, כמו יוטבתה ואילות, יש קליטה גדולה. ההבדל הכלכלי משמעותי, כמובן, בעיקר בנושא הבניה. אין לנו יכולת כשלהם לממן את הבניה החדשה, ואנו חייבים למצוא פתרונות יצירתיים ומקוריים. אבל הרי פתרונות יצירתיים ומקוריים היו מאז ומתמיד לחם חוקה של אורטל.  

****

אחד הגורמים המרכזיים למשבר התנועה הקיבוצית, הוא רוח התקופה. כאשר החברה הישראלית העמידה בראש מעייניה ערכים של חלוציות, צדק ושוויון, היא נשאה את הקיבוצים על כפיים. כאשר היא העמידה על ראש שמחתה את ההצלחה הכלכלית האינדיבידואלית, היא ביזתה את הקיבוץ ודחקה אותו לקרן זווית. הדבר השפיע קשות על הדימוי העצמי של חברי הקיבוצים, והדימוי העצמי השלילי הקרין החוצה וחוזר חלילה.

דינה מיזרעאל סיפרה, שמחאת האוהלים בקיץ הגדילה מאוד את הביקוש לקליטה. כאשר רוח התקופה נוטה יותר לכיוון של ערכים כמו צדק חברתי וסולידריות, מעמדו של הקיבוץ עולה.

המחאה החברתית הציפה מעל פני השטח תהליך עומק של שינוי ברוח התקופה. אם לפני 15 שנים, אפילו עשר שנים, היינו מנסים לבנות תכנית כמו מיזם אורטל / מיצר, לא היינו מצליחים. והנה, היום יש תכניות רבות, מסוגים שונים, המעידות על רוח חדשה המנשבת בחברה הישראלית, רוח ערכית, אידיאליסטית, חלוצית. לא בכדי, פרסום מינימליסטי של התכנית הביא בתוך ימים לעצירת ההרשמה, במצב שעל כל מקום במיזם התמודדו ארבעה מועמדים.

יום לאחר הגעת קבוצת המיזם, כשאני עוד הייתי ב"היי" מהמפגש אתם, לימדתי בבית מדרש שמרכז "יובלים" מלווה בכפר הסטודנטים של תכנית "איילים" בקריית שמונה. תכנית "איילים" היא תכנית לסטודנטים המעוניינים להתיישב בגליל ובנגב ובזמן הלימודים חיים כגרעין ופועלים כקבוצה ובעיקר – בעשיה חברתית קהילתית. התכנית פועלת בקריית שמונה שנים אחדות, התיישבה בשכונת העוני הקשה ביותר בעיר, חבריה עסוקים בעשיה חברתית אדירה ומחוללים שינוי חברתי. נושא השיעור בבית המדרש היה – הגשמה וחלוציות במאה ה-21. אילו כשאני הייתי סטודנט, לפני עשרים שנה, הייתי מנסה למצוא אפילו חמישה שותפים לשיחה כזאת, היו מסתכלים עליי כעל חייזר. היום הארץ מלאה בעשרות קבוצות כאלו, בסגנונות שונים, והתופעה הזאת גדֵלה כמעיין המתגבר.

השינוי ברוח התקופה עשוי להחזיר את האטרקטיביות של הקיבוץ לדור הצעיר. מן הראוי שנשכיל לזהות את השינוי, ולא נאחר את הרכבת.