הזיקה לשורשים היהודיים והציוניים היא לב החינוך שאנו מעניקים לילדינו. לתוך האווירה המשפחתית הזו הם נולדים ועמה הם גדלים.
מובן מאליו, שאת בר המצווה אנו רואים כאחת הפסגות בחיינו – כחיבור עמוק ובוגר של הנער לשורשיו, לזהותו היהודית והישראלית.
טקס הבר מצווה של אסף היה טקס מאוד מאוד יהודי. אך הוא לא היה התפילה האורתודוכסית. ההבדל העיקרי הוא בכך שכל המשפחה וכל הקהילה יושבת יחד; גברים ונשים, ילדות וילדים. נשים עולות לתורה וקוראות בתורה, ושותפות מלאות בטקס החשוב כל כך. אנו שוללים עקרונית את ההפרדה בין גברים לנשים, שהיא למעשה הדרת האישה מההתרחשות הציבורית. אך למעט שלילה עקרונית זו, גישתי לזרם היהודי האורתודוכסי היא של כבוד רב וקרבה רבה.
אני מאמין בפלורליזם ביהדות. התורה היא אחת, אך שבעים פנים לה, ובתוך ים היהדות אנו בני חורין לסול את דרכנו, לבחור את הנכון לנו בימינו, וליצור יצירה יהודית מתחדשת. אני מכבד מאוד את האורתודוכסים, אך איני רואה בהם את סוכני היהדות בעבורי – מי שבאים אלינו בימים שבהם אנו "רוצים להיות יהודים" (יום הכיפורים, בר מצווה וכו'), כדי לנהל בעבורנו את הטקסים היהודיים, ובמידה מסויימת להפוך אותנו לאורחים בביתנו.
ברגע שאנו אורחים, בר המצווה היא אקט חד פעמי שאין לו זיקה לחייו הממשיים של הנער. והרי מטרת בר המצווה היא ליצור זיקה שיש לה המשכיות, שהיא רלוונטית לחיינו.
הייתי שמח אילו היתה באורטל מסורת שבת, שיש בה טקס, תפילה, פרי יצירתנו ובחירתנו, קריאת פרשת השבוע. אני מקווה שקבלות השבת שאנו עורכים בשלוש השנים וחצי האחרונות, הם ראשיתה של דרך שתוביל לכך. כיוון שאין אצלנו מסורת כזו, קשה ליצור טקס בר מצווה שבו בר המצווה מקבל על עצמו את הנהגים בהם ינהג מעתה, השונים מכפי שהיה עד עתה (כמו הנחת תפילין והצטרפות מלאה למניין, בקהילה דתית ומסורתית). ובכל זאת, ניסינו לעצב טקס בר מצווה משמעותי, המתאים לנו – הן לאסף, הן למשפחה והן לקהל, ואני מקווה ומאמין שהצלחנו בכך.
את טקס הבר מצווה הזה עיצבנו לראשונה לפני ארבע שנים, בבר המצווה של עמוס. לקראת בר המצווה של אסף ערכנו בו עדכונים והתאמות. העיקרון המרכזי בטקס שיצרנו הוא השילוב בין ישן לחדש. רוב התכנית היא מתוך תפילת השבת, פרשת השבוע, ההפטרה וכו' אך הוספנו גם טקסטים ושירים בני ימינו (של יהודה עמיחי, נתן זך, לאה גולדברג, פניה ברגשטיין, יהושע רבינוב, נעמי שמר), הקשורים לתוכן האירוע ולתוכן התפילה. זו אמירה, שהיצירה היהודית לא תמה. אנו ממשיכיהם ויורשיהם של היוצרים היהודים בכל הדורות. מוטיב חשוב נוסף הוא הנגינה. בעינינו, הנגינה אינה חילול השבת, אלא העצמה של קדושת השבת וקדושת הטקס. במיוחד, כשיש במשפחתנו פסנתרן בינלאומי, אילן ל', שהוביל את השירה, ועוד יותר מכך, העובדה שאסף עצמו ניגן בפסנתר.
עיקרון נוסף הוא עקרון הבחירה – איננו מקבלים בשלמותו טקס כמות שהוא, אלא אנו בוחרים מה ליטוֹל, מה להשמיט ומה להוסיף. זו דרכנו ביהדות, זו דרכנו בציוּן השבתות והחגים וזו דרכנו בבר המצווה. עיקרון נוסף הוא עקרון היצירה – אנחנו לוקחים אחריות ויוצרים את תרבותנו היהודית המתחדשת.
הטקס נערך ברוח ובהשראה של טקס הבר מצווה של קהילת "ניגון הלב" – קהילה של התחדשות יהודית שאליה אנו קשורים. את קרבת הלב לקהילה ביטאנו בכך שאת ספר התורה, ממנו קראנו את פרשת השבוע, שאלנו מן הקהילה.
שיתוף הקהל בטקס, הן בשירה, והן בקטעי קריאה, כולל הקריאה בתורה, היה חשוב לנו מאוד. שיבוץ חברי אורטל בין הקוראים, היה משמעותי מאוד בעבורנו, כביטוי של שייכות לקהילת אורטל. אני רואה בסוג הטקס שיצרנו, ביטוי לרוח אורטל.
****
אחד משיאי בר המצווה היה טקס "מדור לדור", שבו באופן סמלי העברנו את ספר התורה המשפחתי מהסבים שלנו, דרך הורינו, אלינו ואל אסף, בחינת "דור לדור יביע אומר". והרי השורשים היהודיים הם בראש ובראשונה שורשי המשפחה היהודית.
אני זכיתי, לקראת בר המצווה, בחוויה הורית נפלאה – הזכות להכין את אסף לבר המצווה. לימדתי אותו את טעמי המקרא, הקריאה בתורה וקריאת ההפטרה, הברכות, הנחת תפילין וכן לימוד על מהות הבר מצווה ועל פרשת השבוע. הייתה זאת הזדמנות נפלאה להעמקת הקשר בין אב לבן. בנוסף לכך, מידי שבת אסף ואני לומדים יחד את פרשת השבוע.
גאוותי הגדולה היא הדרשה שאסף נשא – הוא כתב אותה בעצמו, בעזרת עמוס. יעל ואני שמענו אותה לראשונה יחד עם הקהל. והיא באמת הייתה דרשה יפה ומקורית.
אני חייב לציין את התחושה הנפלאה שקיבלנו מחברי אורטל, שנרתמו לעזרה, שהציעו עזרה, שהשתתפו בטקס – נתתם לנו תחושה נפלאה של משפחה מורחבת.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
