הבלוג של אורי הייטנר

פרשת מדחאת יוסף היא כתם על דברי ימי צה"ל. ביום הראשון של מתקפת הטרור הפלשתינאית, הקרויה בלשון מכובסת "האינתיפאדה השניה", דימם יוסף, לוחם מג"ב, במשך שעות במתחם קבר יוסף. כוחות גדולים של צה"ל היו במרחק של דקות ספורות מהמקום, ומה שהפריד בינם לבין חילוצו חי הייתה ההוראה הנכונה. מדחאת יוסף דימם למוות.

בני גנץ, אז תא"ל, שרת באותה תקופה כמפקד אוגדת איו"ש. לא בכדי, מינויו לרמטכ"ל עורר מחדש את הנושא, כאשר משפחתו של החלל ואחרים הביעו התנגדות למינוי ואף איימו לעתור לבג"ץ. חרף חומרת האירוע, לדעתי אין בו כדי לפסול את מינויו של גנץ.

כאשר בוחרים אדם לתפקיד הרמטכ"ל, הוא נבחן על מכלול פעולתו בצה"ל, כלוחם וכמפקד, לאורך השנים. גנץ התגייס לצה"ל ב-1977 ו-34 שנות שירותו הן שנים של תרומה אדירה לביטחון המדינה, בתפקידים רבים אותם מילא בהצלחה ובהצטיינות. אין אדם שאינו שוגה, וודאי ש-34 שנות עשיה אינטנסיבית אינן יכולות להיות חפות מהחלטות שגויות, מכישלונות ומליקויים בהפעלת שיקול דעת. אין לי ספק שאין זו השגיאה היחידה ששגה גנץ במהלך השנים ואין לי ספק שאין מועמד לתפקיד שחף משגיאות מסוג זה. נכון, מדובר בשגיאות שעלו בחיי אדם. אולם, בדומה לרופאים, למשל - מי שעוסקים בסוגיות של חיים ומוות, שגיאות שהם עושים עלולות לעלות בחיי אדם. אולם אין ספק, שמאזן פעולתו הביטחונית רבת השנים, יעיד על הרבה יותר חיי אדם שנצלו בזכות פעולתו והחלטותיו.

במקרה של מדחאת יוסף, אין המדובר בטעות בשיקול דעת מבצעי, אלא בקונספציה מדינית שגויה. השגיאה הקונספטואלית הייתה ההימנעות מלהתייחס לרשות הפלשתינאית כאויב, גם כאשר כל הסימנים העידו על כך. אין זו קונספציה של אוגדונר. זו קונספציה מדינית, של הדרג המדיני, שצה"ל כפוף לו. ובשרשרת הפיקוד של צה"ל, עמדו מעל גנץ אלוף פיקוד ורמטכ"ל. כולם, מראש הממשלה ועד אליו, נושאים באחריות להחלטה, אחריות גדולה משלו. והנה, הרמטכ"ל שאול מופז כיהן לאחר מכן כשר הביטחון, ואף כשר ביטחון מוצלח שבתקופתו צה"ל ניצח את הטרור, בניגוד לכל ההערכות ("אין פתרון צבאי לטרור" ושאר הבלים). שר הביטחון ברק מכהן גם היום כשר הביטחון. אין כל צדק בכך, ש-11 שנים אחרי האירוע, מי שעמד במדרג נמוך יחסית בשרשרת הפיקוד יפגע.

חשוב מאוד לבחור בהקדם בגנץ ולשים קץ למחול השדים סביב מינוי הרמטכ"ל. הנזק המצטבר לביטחון ישראל, מהנבירה האובססיבית אחרי כל מועמד כדי לחפש בעברו סיבות לפסול אותו, הוא נזק נורא. זה התחיל באלוף גלנט, נמשך בעתירה ההזויה לבג"ץ נגד האלוף נוה ודומה שמעתה כל מינוי ילווה בעתירות לבג"ץ. הטרנד הזה, שבית המשפט נותן לו יד בכך שאינו דוחה על הסף את כל העתירות הללו (כולל העתירה האחרונה של גנלץ עצמו), מכרסם במשילות, פוגע ביכולת הממשלה לקבל החלטות ומקעקע את הדמוקרטיה ואת הביטחון.

כל אחד מן המועמדים שעל הפרק מתאימים לתפקידם והממשלה אחראית לבחור את המתאים ביותר בעיניה. אסור להפוך את הכשלת מינוי גלנט לתופעת קבע. ראש הממשלה ושר הביטחון החליטו למנות את גנץ – זה תפקידם, זו אחריותם. יש לכבד את החלטתם ולשים קץ לטלטלה המיותרת והמזיקה.

* "ישראל היום"