הבלוג של אורי הייטנר

בתגובה לדבריו של דני איילון על אפשרות חילופי שטחים ואוכלוסיות וסיפוח ואדי ערה למדינה פלשתינאית, הגיב ח"כ אחמד טיבי באמירה: "אנחנו [ערביי ישראל א.ה.] איננו מהגרים ולא באנו לארץ הזאת במטוסים". לא הייתה זו אמירה מקרית. אמירה זו היא חלק מנראטיב אנטי ציוני, שנועד לקעקע את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. איננו עם היושב בארצו, איננו עם השב למולדתו, אנו בסה"כ "מהגרים" שבאו במטוסים. אנו זרים בארץ הזאת, להבדיל מבעליה האמיתיים – הפלשתינאים.

זכרו את שם הקוד הזה – "מהגרים". נשמע אותו בעתיד יותר ויותר. לא רק מפלשתינאים, גם מיהודים – זו חלק מהרטוריקה הפוסט ציונית. בג'יבריש האקדמאי כבר היום מדובר על "המהגרים מחבר העמים". לכאורה, אובייקטיביות אקדמית. למעשה, אימוץ הרטוריקה הפוסט ציונית.

יהודי העובר מרוסיה לארה"ב הוא מהגר; מהגר מגולה לגולה. יהודי העובר מארץ כלשהי לארץ ישראל, אינו מהגר אלא עולה. הוא עולה מן הגולה למולדת. יהודי היוצא מארץ ישראל לגולה הוא יורד. הפוסט מודרניזם סולד מהשיח הזה, המגונה כ"שיח שיפוטי", רחמנא לצלן. אך אל לנו לאמץ את הפוסט מודרניזם הזה. נכון, השיח הציוני הוא שיפוטי, הוא הייררכי. מקומו של יהודי בארץ ישראל, ולכן יהודי שבא מחו"ל לארץ עולה למדרגה גבוהה יותר, מגולה לבן בית במולדתו ואזרח במדינת הלאום שלו. יהודי העוזב את הארץ לחו"ל, יורד למדרגה נחותה יותר. אכן, זו אמירה שיפוטית, המברכת את העליה ואת העולה ומגנה את הירידה ואת היורד.

נדהמתי לקרוא במאמר המערכת של "מקור ראשון" (!) את המילה יורד נתונה במירכאות. נדהמתי והתעצבתי. אם בארזים נפלה שלהבת... גם "מקור ראשון" החל לאמץ את הרטוריקה הפוסט ציונית? גם ב"מקור ראשון" – הביטוי "יורדים" כבר אינו פוליטיקלי קורקט?

בדיון הציבורי סביב ההצעה להעניק זכות הצבעה ליורדים, הוזכר שוב ושוב לגנאי הכינוי שהדביק יצחק רבין ליורדים מן הארץ – "נפולת של נמושות". ביטוי זה הוא האנטיתזה לפוליטיקלי קורקט. אכן, ביטוי קיצוני, אך ראוי לזכור את הסיטואציה הקיצונית שבה הוא נאמר. התקופה שאחרי מלחמת יום הכיפורים, הייתה מן הקשות ביותר בתולדות המדינה, אם לא הקשה שבהן. המוראל הלאומי היה בשפל המדרגה. המצב הכלכלי היה בעייתי. אחד האפיונים של המשבר, היה גל גדול ועכור של ירידה מן הארץ. דווקא במצב הקשה, שחייב יותר מתמיד הירתמות ומחוייבות של הישראלים למדינתם, רבים העדיפו לנטוש את המדינה ולרדת אל סיר הבשר שמעבר לים. בסיטואציה הזאת, אמירתו של ראש הממשלה יצחק רבין הייתה אמירה מנהיגותית נכונה וראויה – הוא לא הצטעצע וקרא לילד בשמו: נפולת של נמושות.

היום המצב אחר. בעידן הגלובליזציה המעבר מארץ לארץ שונה וגם היכולת של אדם לחיות בארץ אחת ולשמור על זיקה לארץ האחרת שונה מכפי שהיה לפני 35 שנים. ובכל זאת, גם היום מקומו של יהודי בישראל, וישראלי היורד מן הארץ ראוי לגנאי.

מסיבה זו, ההצעה להעניק זכות הצבעה ליורדים שלילית ואנטי ציונית. ניתן היה לצפות מגורמים ציוניים, כמו העיתון "מקור ראשון", לצאת חוצץ נגדה. מצער מאוד שמאמר המערכת מעודד אותה ומקדם אותה בברכה.

חבל מאוד, שהציפיה לרווח אלקטורלי מעבירה ציונים על דעתם.

לעניות דעתי, זו ציפיית שווא. אמנם האלקטורט הישראלי בחו"ל מנוטרל מן המצביעים הערביים, אך גם מן המצביעים הדתיים. כשאלו מקזזים את אלו, נשמר תיקו בין הגושים.

אך גם אילו הייתה זו ציפיה בת מימוש, היא הייתה מגונה. אמירתו של בועז העצני, באותו עמוד: "מי שנמצא בחו"ל חי מחוץ למעגל שטיפת המוח היומיומי בישראל, המשודר לנו על ידי שכבה דקיקה של שמאלנים שתפסו את השלטון", מעוררת בי סלידה. מיהו ציוני? ציונות אינה דעה פוליטית אלא קודם כל הגשמה. ישראלי החי בארץ, משלם מסים ומשרת בצה"ל ועמדותיו מנוגדות לשלי, הוא הרבה יותר ציוני ופטריוט בעיניי, מישראלי שירד מן הארץ ועמדותיו זהות לשלי. לחלוטין איני מתרשם מפטריוטיזם של יורדים.

אם תמצא דרך מעשית להעניק זכות הצבעה רק לישראלים הנמצאים בטיול ובעבודה קצרת טווח בחו"ל, זה רעיון חיובי. הענקת זכות הצבעה ליורדים, היא מעשה אנטי ציוני.

* "מקור ראשון"