אם יש דבר אחד שאני אודה לך עליו כל החיים שלי זה שכל הזמן לימדת אותי להיות מאושרת בזכות עצמי. "האושר שלך לא צריך להיות תלוי באף אחד או בשום דבר, פשוט תהיי מאושרת כי את רוצה." זה מה שכל הזמן היית דואג להזכיר לי והיית מתעקש על זה. ואני חושבת שדאגת להזכיר לי ולהתעקש על זה כל כך הרבה כי רצית ללמד אותי שיעור לחיים, רצית לתת לי לשאוב כוח מהמילים שלך גם אחרי שתלך, אבל הכי הרבה- רצית ללמד אותי להיות עצמאית ולשאוף לזה. את האמת, שהפעם זה קצת יותר קל. זה עדיין קשה וכואב ופוגע, אבל זה מרגיש שהכול הולך להסתדר. אולי, בגלל שאני באמת אוהבת אותך, וחשוב לי שיהיה לך הכי טוב בכל אשר תחליט. אבל מה שהכי כואב לי, זה הידיעה שאנחנו אוהבים אחד את השניה בטירוף, עד אובדן חושים. ואנחנו מניחים לאהבה שלנו. זה ממש כמו להרגיש שקושרים לך את הידיים בחבלים, חוסר אונים מוחלט. אין שום דבר שאתה יכול לעשות בנידון חוץ מלכבד את ההחלטה של הבן אדם שאתה אוהב, גם אם זה לא נראה לך, גם אם אתה מאמין אחרת. הכי מעצבן, שדווקא כשהלכת, הכול התחיל להסתדר בדיוק בשבילנו, כמו שהיה אמור להיות אם היינו ביחד. התמונה שלך פה מולי באותו היום לא יוצאת לי מהראש, לא מניחה לי אפילו בחלומות. "בלילות אני חולמת, חולמת היותך, איתך רחוק ללכת, אחד ליבי לבך." זה מה שאני שרה לך כשאני קמה ואני בדרך לעבודה באוטובוס. אני שרה לך את זה ושולחת לך את זה ללב. אני איבדתי אותך כחבר הכי טוב וזה הכי כאב לב, כי זה הסיכון בלערבב קשר רומנטי עם בן אדם שהוא החבר הכי טוב שלך- שאתה יוצא מופסד מכל הכיונים. אני חושבת שמעבר לחבר הכי טוב שלי, היית המנחה שלי והבן זוג שלי. וזאת אחריות גדולה מידי, שמאחר ושנינו היינו מאוהבים לא ראינו את הגבולות, לא הנחנו אותם. אני מכבדת את ההחלטות שלך, אפילו שעכשיו זה נראה לי לא נכון, אני לא יכולה להסתכל על זה מנקודת מבט ריאלית. כי אני כועסת, כי אני עוד מאמינה, כי יש בי חסרון ממך. אבל אני יודעת שאתה חושב תמיד כמה צעדים הלאה בשביל הקשר שלנו ובשביל החיבור שלנו ובשביל כל האהבה העצומה הזאת שאפילו להגיד "אני אוהבת אותך" או "אני אוהב אותך" לא באמת מסוגל להכיל את כמות האהבה. איתך באמת יכולתי להיות מי שאני, ולהישבר, ולקום שוב ולהיות חזקה, ושוב להישבר. לספר לך מי אני באמת, שאפילו אמא שלי לא ידעה כמו שאתה ידעת מי אני באמת. הכי יפה אצלנו שאהבנו מכל הלב אחד את השניה. היינו הולכים ברחוב ואנשים היו מחייכים אליינו והיו גם כאלה שכל הזמן היו אומרים לנו "אנחנו נהנים לראות אותכם ביחד." ואני נהינתי לראות אותנו ביחד, נהינתי לראות אותך. להישען עלייך, ושאתה מלווה אותי ברגעים קשים. שאני יודעת שיש מישהו פה שתמיד כשאני ארוץ אליו הוא יהיה חמש דקות כבר לפני עם הידיים פתוחות, ומחבק ומכיל. ועד כמה לא הגיוני שזה ישמע, לפעמים הייתי מקנאה בעצמי שיש לי חבר כזה מדהים כמוך. "מה זכיתי בכל הטוב הזה ששלחו לי אל המלאך הזה לחיים." כל הזמן הייתי ככה חושבת ומתמלאת. והידיעה שאני אראה אותך ושאני אנשק אותך ושאתה תהיה פה, רק מלדעת שאתה לידי הכול היה נרגע. הייתי באה אלייך כל כך הרבה פעמים עצובה ובוכה או עצבנית וכעוסה ורק מלדעת שאתה פה- "כרוב שלי, דיי למה את ככה? למה את כרוב מאודה? למה את כרוב מטוגן? הכול יסתדר יפה שלי, אני אוהב אותך וזה מה שהכי חשוב" רק הידיעה הזאת, הייתה ממלאת לי את החיים. אתה חסר לי. חסר לי הקול שלך, התמיכה שלך, הריח שלך, הנשיקות שלך, הלהרגיש אותך. כל מקום שאני הולכת אני רואה את השם שלך, אפילו כשאני מחכה בתחנת אוטובוס ונופלת לי הת.ז, הדבר הראשון שנופל ממנה היא התמונה שלנו. כאילו משהו עדיין מנסה להיאחז בקשר שלנו, משהו מלמעלה אומר לי: "חכי, אל תוותרי עדיין." אבל האמת היא, שעייפתי מלהישען על סימנים. כי אם אנחנו צריכים להיות ביחד, הגורל ידאג לזה, ואני חושבת שהוא כבר הוכיח לנו את זה כנגד כל הסיכוים. שנינו כאובים, ואם להיות כנה איתך, יותר אכפת לי מהכאב שלך מאשר של עצמי. אבל כמו שאמרת לי: "אני חזק, ותהיי גם את חזקה."

תמיד היית אומר שכל בן אדם שנכנס לחיים של בן אדם או כל דבר שקורה לבן אדם זה שיעור לחיים שלו וזה תיקון שנעשה. ואתה היית השיעור הכי טוב שלי. שיעור על אהבה, על חברות אמיתית, על זוגיות, על רוחניות. כל כל דבר שמלא באושר ובאהבה טהורה. אני לא אשקר לך ואגיד לך שזה יהיה קל, רק המחשבה שמישהי אחרת תיגע בך או תריח אותך או תהיה קרובה אלייך כמו שאני רק עכשיו חולמת להיות, מקווצצת לי את הלב וגורמת לי לבכות. אבל זה חלק מהחיים, זה חלק מהתהליך של ההתמודדות. להיות מוכנים ומודעים להכול.

כאן אני מסיימת את המכתב שלי בכך שאני אומרת לך תודה. תודה לך על שהיית חלק ענק ומשמעותי בחיים שלי. שנפלה בחלקי הזכות להכיר אותך, להכיר את "המלאך של כולם" הכי קרוב והכי טוב מכולם. להכיר אותו אחרת ולגלות שעם כל האחריות, גם בו יש צדדים יפים וטהורים.

מלאך שלי, אני מסיימת את המכתב הזה בדמעות ובכאב, כי אני משחררת אותך ממני, שתעוף גבוה ולמעלה בשמיים, ותזכור כשתנחת, יש מי שהפעם מחכה לך עם זרועות פתוחות כדיי להפוך את הנחיתה לקלה, כדיי להכיל אותך ולנשק אותך ולהיות כאן בשבילך כמו שאתה היית בשבילי וכמו שאני לנצח אהיה. הפיה שלך, האהובה שלך, הכרוב שלך. 

I' ve been waiting for you
I' ve been waiting for you
Never found enything else to do
But waiting for you

I' ve been calling your name
I' ve been calling your name
Never found anything else to say
Nothing to say

You can kill a lot of time if you really want put your mind do it
Leave it all behind if you never wanna go through it

I keep hearing your name
I keep hearing your name
Nothing else sounds the same
As hearing your name

You can kill a lot of time if you really put your mind to it
Or leave it all behind and never ever go through it

I' ve been hoping for you
Keep hoping for you
What else can I do
?But keep hoping for you

You can kill a lot of time if you really put your mind to it
Or leave it all behind and never ever go through it

We can kill a lot and never really have to go through it

What else can I do
?But keep hoping for you

(Ben Harper - Waiting For You) 

זה פשוט לקחת את כל האהבה הזאת, את כל הבנייה הזאת ולזרוק אותה ברגע אחד לפח. מדהים איך אנשים נוטים לשכוח את כל הטוב ומוותרים כי זה מה שהכי נוח במיוחד אתה, שבעוד חמישים שנה לא הייתי מאמינה. הבן אדם שכל כך התאמץ, ואלוהים יודע כמה ומה עברנו בשביל להיות ביחד, ודווקא ריבים קטנים הם מה ששוברים אותך. והאמת היא, שאני חושבת שיש משהו גדול מזה. אתה מלאך, אתה ציפור חופש ואתה צריך את החופש שלך בחזרה.

תמיד מדהים אותי איך שאנשים מחליטים החלטות הם נהיים אגואיסטים, כי הם אף פעם לא חושבים מה ירגיש או איך יהיה הצד השני. איך הוא יכיל את זה ואיך הוא יתמודד וימשיך הלאה, כל עוד הבן אדם קבע את ההחלטה זאת ההחלטה ואין מה לעשות.

אני אוהבת אותך מספיק והמון בשביל לבנות איתך ארמונות ולגור בהן איתך גם, אבל אתה לא אוהב אותי מספיק. אתה אוהב את החופש שלך יותר משאתה אוהב אותי. דווקא על הדבר שבאמת שווה מלחמה לא נלחמת מספיק. אתה השתנית לי מול העיניים. אם אוהבים בן אדם אכפת לך ממנו, אבל לך לא אכפת פשוט. לא מזיז לך כבר כלום. והאמת האמיתית היא שזה מה שהכי כואב. שאם בן אדם לא היה אוהב אותך, זה היה הרבה יותר קל, הרבה יותר פשוט. אין שום דבר שמחבר ביניכם. כשבן אדם אוהב אותך זה מעצים את החוויה והופך אותה לקשה יותר, כי אתה יודע שמה שמחבר ביניכם זאת האהבה. אבל האמת היא שמהצד שלך היא נעלמה. והאמת העוד יותר אכזרית היא, שהפעם אני זאת שאומרת- אני אוהבת אותך מספיק בשביל לשנות את כל העולם שלי בשבילך, אבל זה גובל בעייפות נפשית, במלחמות חד צדדיות ואני עייפתי מלהיות במקום הזה. אני מי שאני, ואם אתה לא מספיק אוהב כדיי להכיל ולהבין, אתה לא ראוי לתואר האהוב.

אני מאחלת לך את כל האושר שבעולם, ואולי עכשיו אני כועסת ופגועה אבל זה יעבור כי אני באמת אוהבת אותך. תודה לך על כל התקופה המדהימה הזאת והניסיון שרכשתי איתך ועכשיו יוצאים לחיים האמיתיים. פעם הבאה אם תאהב מישהי, תילחם. כי אתה לא מודע לכוח של האהבה, ובמיוחד כמו שלנו. כרוב.

אחד הדברים שאני הכי שונאת בעולם הזה זה להרגיש לא מודבקת בקצב. שכולם הולכים בצד ימין של הכביש ואני הולכת בצידו השמאלי, ואני תמיד מנסה לחצות את הכביש כדיי להגיע לצד השני אבל יש מלא מכוניות והכביש סואן. ובינתיים, כולם כבר מתקדמים כמה שיותר רחוק, בעוד שאני תקועה שם, עדיין מנסה להדביק קצב.

יכול להיות שזה קשור למחשבה ולעובדה שאנשים משתנים. שמצבים משתנים, קשרים משתנים. אנשים מתקדמים, לא מחכים לאף אחד בצידו הימני של הכביש כדיי לעזור לזה שבשמאל, כי זה מעקב אותם, מעקב את ההתקדמות האישית שלהם. וזה יכול להיות טוב, וזה גם יכול להיות רע. כי אם לא נעזור לאחר להדביק את הקצב, אנחנו נהיה מעטים יותר.

אבל נותר לנו רק להשלים עם המצב. אנחנו יכולים להיות בצד שמאל ולנסות כמה שיותר לחצות את הכביש ולהגיע כמה שיותר לצד השני ולהיות חלק מהקצב, אבל אף פעם לא נספיק לעמוד בקצב של הימנים כי הם כבר התקדמו והמשיכו הלאה.