זה פשוט לקחת את כל האהבה הזאת, את כל הבנייה הזאת ולזרוק אותה ברגע אחד לפח. מדהים איך אנשים נוטים לשכוח את כל הטוב ומוותרים כי זה מה שהכי נוח במיוחד אתה, שבעוד חמישים שנה לא הייתי מאמינה. הבן אדם שכל כך התאמץ, ואלוהים יודע כמה ומה עברנו בשביל להיות ביחד, ודווקא ריבים קטנים הם מה ששוברים אותך. והאמת היא, שאני חושבת שיש משהו גדול מזה. אתה מלאך, אתה ציפור חופש ואתה צריך את החופש שלך בחזרה.

תמיד מדהים אותי איך שאנשים מחליטים החלטות הם נהיים אגואיסטים, כי הם אף פעם לא חושבים מה ירגיש או איך יהיה הצד השני. איך הוא יכיל את זה ואיך הוא יתמודד וימשיך הלאה, כל עוד הבן אדם קבע את ההחלטה זאת ההחלטה ואין מה לעשות.

אני אוהבת אותך מספיק והמון בשביל לבנות איתך ארמונות ולגור בהן איתך גם, אבל אתה לא אוהב אותי מספיק. אתה אוהב את החופש שלך יותר משאתה אוהב אותי. דווקא על הדבר שבאמת שווה מלחמה לא נלחמת מספיק. אתה השתנית לי מול העיניים. אם אוהבים בן אדם אכפת לך ממנו, אבל לך לא אכפת פשוט. לא מזיז לך כבר כלום. והאמת האמיתית היא שזה מה שהכי כואב. שאם בן אדם לא היה אוהב אותך, זה היה הרבה יותר קל, הרבה יותר פשוט. אין שום דבר שמחבר ביניכם. כשבן אדם אוהב אותך זה מעצים את החוויה והופך אותה לקשה יותר, כי אתה יודע שמה שמחבר ביניכם זאת האהבה. אבל האמת היא שמהצד שלך היא נעלמה. והאמת העוד יותר אכזרית היא, שהפעם אני זאת שאומרת- אני אוהבת אותך מספיק בשביל לשנות את כל העולם שלי בשבילך, אבל זה גובל בעייפות נפשית, במלחמות חד צדדיות ואני עייפתי מלהיות במקום הזה. אני מי שאני, ואם אתה לא מספיק אוהב כדיי להכיל ולהבין, אתה לא ראוי לתואר האהוב.

אני מאחלת לך את כל האושר שבעולם, ואולי עכשיו אני כועסת ופגועה אבל זה יעבור כי אני באמת אוהבת אותך. תודה לך על כל התקופה המדהימה הזאת והניסיון שרכשתי איתך ועכשיו יוצאים לחיים האמיתיים. פעם הבאה אם תאהב מישהי, תילחם. כי אתה לא מודע לכוח של האהבה, ובמיוחד כמו שלנו. כרוב.