אחד הדברים שאני הכי שונאת בעולם הזה זה להרגיש לא מודבקת בקצב. שכולם הולכים בצד ימין של הכביש ואני הולכת בצידו השמאלי, ואני תמיד מנסה לחצות את הכביש כדיי להגיע לצד השני אבל יש מלא מכוניות והכביש סואן. ובינתיים, כולם כבר מתקדמים כמה שיותר רחוק, בעוד שאני תקועה שם, עדיין מנסה להדביק קצב.

יכול להיות שזה קשור למחשבה ולעובדה שאנשים משתנים. שמצבים משתנים, קשרים משתנים. אנשים מתקדמים, לא מחכים לאף אחד בצידו הימני של הכביש כדיי לעזור לזה שבשמאל, כי זה מעקב אותם, מעקב את ההתקדמות האישית שלהם. וזה יכול להיות טוב, וזה גם יכול להיות רע. כי אם לא נעזור לאחר להדביק את הקצב, אנחנו נהיה מעטים יותר.

אבל נותר לנו רק להשלים עם המצב. אנחנו יכולים להיות בצד שמאל ולנסות כמה שיותר לחצות את הכביש ולהגיע כמה שיותר לצד השני ולהיות חלק מהקצב, אבל אף פעם לא נספיק לעמוד בקצב של הימנים כי הם כבר התקדמו והמשיכו הלאה.