ישראלית בעיר זרה
האביב כבר כאן!!! |
 כינוי:
שירי ג. מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2006
יום השואה תשס"ו
יום השואה הוא אחד הימים האלו בשנה שבהם תחושת ה"מה לעזאזל אנחנו עושים כאן" היא מאוד חזקה. חגים שאנחנו "מפספסים" כמו פסח או פורים זה בהחלט לא נורא. אבל יום כזה שיש בו משמעות היסטורית ולאומית כה גדולה ועובר כאן כמו כל עוד יום אחד בשנה, זה באמת די צורם.
הרי בישראל היום זה לא יכול לעבור מבלי שתשמע לפחות חמישה שירים עצובים ברצף ברדיו או תיתקל באיזה סרט על המלחמה הנוראה ההיא בטלויזיה.
אבל אנחנו כאן, רחוקים מכל זה. אנחנו שקועים עד צוואר בהוויה הקנדית הזו שבה החגים השמחים באמת הם חג המולד כמובן, וולנטיינז דיי, איסטר (על כל ארנביו וביציו) ועוד כל מיני חגים מטופשים למיניהם, והיום העצוב היחידי בשנה הוא יום הזכרון הקנדי, שבו באמת יש תחושת יום שואה שכזו. כל מיני זקנים עטורי מדליות מספרים חוויות מימי מלחמה"ע השניה בערוצי הרדיו והטלויזיה השונים, ובעיתונים הגדולים של קנדה מתפרסמים סיפורים שונים על הזמן הנורא ההוא. וכמובן יש את הצפירה (שמשום מה, מצליחה תמיד להפתיע אותי מחדש, כי חשבתי לתומי כל השנים שמדובר בהמצאה ישראלית...)
מעין יום שואה קנדי.
הזכרונות המעטים שאבי חלק איתי על ימי המלחמה והסיפורים השונים שהצלחתי ללקט מאמא וסבים על הזמן הנורא ההוא, הם אתי לתמיד. בהם אני מנסה להזכר ביום השואה.
אני כאן, בקנדה, ליבי איתכם שם בישראל.
יום שואה עצוב לכולנו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
