ישראלית בעיר זרה האביב כבר כאן!!! |
כינוי:
שירי ג. מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
The Tall Guy היה לי מספיק מזל או שכל לא לצפות בקולנוע בסרט THE AVAITOR, אבל לא הייתי מספיק חכמה להמנע מלצפות בו בDVD. מעבר לזה שהסרט לא ברור לגמרי. קשה להבין מה בדיוק קרה בחייו של הווארד יוז ולמה. במקום לספר את סיפור חייו, בחרו יוצרי הסרט להתמקד אך ורק בחיי האהבה שלו בצעירותו. התוצאה היא סרט שיטחי ודי מטופש.
אבל אתמול בערב יצא לי לצפות בסרט ישן וטוב שקצת כיפר על הצפיה בסרט הגרוע עם די קפאריו. הסרט הוא THE TALL GUY (שזכה לשם של סרט פורנו בעברית: "ארוך ומשגע"). סרט פשוט מקסים. סיפורו של שחקן אמריקני די חסר מזל (וכשרון) באנגליה. הסרט הוא בחלקו פארודיה על הנטיה האמריקנית להפוך סיפורים די מדכאים (עלובי החיים לדוגמא) למחזמרים עליזים ומלאי שירים וריקודים. החיבה שלי לסרט, מעבר לזה שהוא מצחיק מאוד, והשחקנים שמככבים בו (ג'ף גולדבלום, אמה תומפסון-לפני תקופת קנת בראנה שלה, הם פשוט בשיאם שם), היא בשל הזכרונות שמחוברים אליו. צפיתי בסרט הזה לראשונה בימי התיכון שלי, עם החבר הראשון והאהבה הראשונה שלי. אני זוכרת שבחרנו ללכת אליו בגלל סצנת הסקס שבו (זו סצנת הסקס המצחיקה ביותר שראיתי בקולנוע אי פעם.. המון בלאגן והמון רעש...), וצחקנו כל הסרט ביחד. בדרך חזרה הביתה זמזמנו את : IT MUST BE LOVE של מדנס (שיר הנושא של הסרט). הוא היה אנגלי והיתה לו חיבה מיוחדת למונטי פייטון והוא גרר אותי לכל מיני הקרנות חוזרות של סרטיהם,כך שגם סרטים כמו "בריאן כוכב עליון" קשורים בזכרונות ימי התיכון והצבא אצלי לנצח.
היום הוא נשוי ויש לו שלושה ילדים, ואני נשואה ויש לי ילדה אחת. וכל פעם כשיצא לנו להיפגש (יש לנו הרבה חברים משותפים) בשנים האחרונות, זה היה מוזר לי כל כך לחשוב עד כמה אהבתי אותו פעם, מזמן. אנחנו כל כך שונים. הוא בחור מאוד נחמד, והיה לי כיף איתו פעם מזמן, אבל כנראה שהחיים מושכים אותנו לכיוונים שונים כל כך כשאנחנו מתבגרים.
THE TALL GUY
| |
השעות
אתם יודעים איך זה כשאתם אוהבים מאוד ספר מסוים, ואז צופים בגרסה הקולנועית שעובדה ע"פ אותו הספר. בדרך כלל התוצאה מאכזבת. הסרט כמעט אף פעם לא מצליח להיות טוב כמו הספר וברוב המקרים הוא מעובד למעין קיטש הוליבודי או סרט רווי אלימות ורגעי שיא הירואיים מוגזמים. ובכן, הסרט והספר שעליהם בחרתי לכתוב הפעם הם בגדר יוצא מן הכלל. הסרט טוב יותר מהספר, ובכל מקרה שניהם די גרועים.
כשהשאלתי מהספריה את הספר "השעות" בהחלט לא ציפיתי לאיזושהי יצירת מופת אבל בהחלט ציפיתי לספר חביב שיעביר את הזמן ויהיה מושך לקריאה עד למילה המודפסת האחרונה שבו. הייתי בין הראשונים שהשאילו את הספר הזה בספריה. הוא הגיע אלי חדש בעטיפה מבריקה ומושכת ועליה תמונת שלושת כוכבות הסרט : מריל סטריפ, ניקול קידמן, וג'וליאן מור. ההתחלה היתה חביבה. הצגת חייהן של שלושת הדמויות בתקופות השונות כשהחוט המקשר ביניהן הוא ספרה של וירג'יניה וולף "גברת דאלווי". התיאורים היו אמנם מפורטים עד שעמום והכתיבה קצת צולעת, אבל המשכתי. בערך באמצע הספר נכנעתי מרוב שעמום. החלטתי לתת לספר צ'אנס נוסף. אם אני לא מסוגלת לקרוא את השעמומון הזה, אולי לצפות בו יהיה פחות גרוע ויותר נסבל. אז השאלתי את הסרט בספריה. ואכן הצלחתי לצלוח את הסרט עד לסופו (הכל כך צפוי מראש...). השחקניות הראשיות מצילות את העלילה היבשה והתמוהה ומצליחות לגרום לצופה להיהנות (איכשהו) מהסרט הבינוני הזה.
הסרט חביב אך עדיין סתום. לא ברור מה היתה כוונת הסופר? מה ניסה לומר לנו הקוראים/צופים? בכולנו מסתתר הומו או מסתתרת לסבית? כולנו נועדנו לחיי תסכול?
השאלה הגדולה ביותר שנשאלת היא על מה היה כל הרעש? כל השבחים והפרסים בהם זכו הן הספר והן הסרט? האם זה בגלל שארה"ב כל כך מנסה להיות פוליטיקלי קורקט עד שהיא משבחת יצירה בינונית אך ורק בגלל שגיבוריה מתלבטים לגבי נטייתם המינית? או רק בגלל שהסופר עצמו הוא הומוסקסואל מוצהר? התשובות למבקרים ולאקדמיה שמחלקת את פרסי האוסקר. ובכל מקרה אני מוסרת שבחי לבמאי הסרט שהצליח לשפר מעט טעמו הדלוח של הספר החלול.
צפייה מהנה!
| |
|