ישראלית בעיר זרה
האביב כבר כאן!!! |
 כינוי:
שירי ג. מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
יום השואה תשס"ו
יום השואה הוא אחד הימים האלו בשנה שבהם תחושת ה"מה לעזאזל אנחנו עושים כאן" היא מאוד חזקה. חגים שאנחנו "מפספסים" כמו פסח או פורים זה בהחלט לא נורא. אבל יום כזה שיש בו משמעות היסטורית ולאומית כה גדולה ועובר כאן כמו כל עוד יום אחד בשנה, זה באמת די צורם.
הרי בישראל היום זה לא יכול לעבור מבלי שתשמע לפחות חמישה שירים עצובים ברצף ברדיו או תיתקל באיזה סרט על המלחמה הנוראה ההיא בטלויזיה.
אבל אנחנו כאן, רחוקים מכל זה. אנחנו שקועים עד צוואר בהוויה הקנדית הזו שבה החגים השמחים באמת הם חג המולד כמובן, וולנטיינז דיי, איסטר (על כל ארנביו וביציו) ועוד כל מיני חגים מטופשים למיניהם, והיום העצוב היחידי בשנה הוא יום הזכרון הקנדי, שבו באמת יש תחושת יום שואה שכזו. כל מיני זקנים עטורי מדליות מספרים חוויות מימי מלחמה"ע השניה בערוצי הרדיו והטלויזיה השונים, ובעיתונים הגדולים של קנדה מתפרסמים סיפורים שונים על הזמן הנורא ההוא. וכמובן יש את הצפירה (שמשום מה, מצליחה תמיד להפתיע אותי מחדש, כי חשבתי לתומי כל השנים שמדובר בהמצאה ישראלית...)
מעין יום שואה קנדי.
הזכרונות המעטים שאבי חלק איתי על ימי המלחמה והסיפורים השונים שהצלחתי ללקט מאמא וסבים על הזמן הנורא ההוא, הם אתי לתמיד. בהם אני מנסה להזכר ביום השואה.
אני כאן, בקנדה, ליבי איתכם שם בישראל.
יום שואה עצוב לכולנו.
| |
The Tall Guy
היה לי מספיק מזל או שכל לא לצפות בקולנוע בסרט THE AVAITOR, אבל לא הייתי מספיק חכמה להמנע מלצפות בו בDVD. מעבר לזה שהסרט לא ברור לגמרי. קשה להבין מה בדיוק קרה בחייו של הווארד יוז ולמה. במקום לספר את סיפור חייו, בחרו יוצרי הסרט להתמקד אך ורק בחיי האהבה שלו בצעירותו. התוצאה היא סרט שיטחי ודי מטופש.
אבל אתמול בערב יצא לי לצפות בסרט ישן וטוב שקצת כיפר על הצפיה בסרט הגרוע עם די קפאריו. הסרט הוא THE TALL GUY (שזכה לשם של סרט פורנו בעברית: "ארוך ומשגע").
סרט פשוט מקסים. סיפורו של שחקן אמריקני די חסר מזל (וכשרון) באנגליה. הסרט הוא בחלקו פארודיה על הנטיה האמריקנית להפוך סיפורים די מדכאים (עלובי החיים לדוגמא) למחזמרים עליזים ומלאי שירים וריקודים.
החיבה שלי לסרט, מעבר לזה שהוא מצחיק מאוד, והשחקנים שמככבים בו (ג'ף גולדבלום, אמה תומפסון-לפני תקופת קנת בראנה שלה, הם פשוט בשיאם שם), היא בשל הזכרונות שמחוברים אליו. צפיתי בסרט הזה לראשונה בימי התיכון שלי, עם החבר הראשון והאהבה הראשונה שלי. אני זוכרת שבחרנו ללכת אליו בגלל סצנת הסקס שבו (זו סצנת הסקס המצחיקה ביותר שראיתי בקולנוע אי פעם.. המון בלאגן והמון רעש...), וצחקנו כל הסרט ביחד. בדרך חזרה הביתה זמזמנו את : IT MUST BE LOVE של מדנס (שיר הנושא של הסרט).
הוא היה אנגלי והיתה לו חיבה מיוחדת למונטי פייטון והוא גרר אותי לכל מיני הקרנות חוזרות של סרטיהם,כך שגם סרטים כמו "בריאן כוכב עליון" קשורים בזכרונות ימי התיכון והצבא אצלי לנצח.
היום הוא נשוי ויש לו שלושה ילדים, ואני נשואה ויש לי ילדה אחת. וכל פעם כשיצא לנו להיפגש (יש לנו הרבה חברים משותפים) בשנים האחרונות, זה היה מוזר לי כל כך לחשוב עד כמה אהבתי אותו פעם, מזמן. אנחנו כל כך שונים. הוא בחור מאוד נחמד, והיה לי כיף איתו פעם מזמן, אבל כנראה שהחיים מושכים אותנו לכיוונים שונים כל כך כשאנחנו מתבגרים.
THE TALL GUY
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
