 כינוי:
שירי ג. מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
וואו, כמה זמן שלא הייתי כאן
המון זמן. כן, בהחלט.
טוב, נו. הסיבה שלשמה התכנסתי כאן הלילה (בעצם, כבר כמעט יום חדש... עכשיו 12:50 לפי שעון קנדה, ממש תחילת יום חדש), היא רק להצהיר שנמאס לי מהחופש הגדול. העונש הגדול! חודשיים! חודשיים תמימים חלפו ואני מרגישה כאילו הזדקנתי בשנתיים.
ואני פונה מכאן בקריאה נרגשת לשר החינוך הקנדי, אנא ממך- קצר את החופשה הזו!
זהו. פרקתי.
עכשיו אפשר ללכת לישון.
לילה טוב.
| |
 אוטוטו פוסט פרידה מטורונטו
אני (ובתי) בילינו כמעט שלוש שנים בעיר הזו. זה פרק הזמן הארוך ביותר שבו גרנו באיזושהי עיר באונטריו. ועבור בתי זהו פרק הזמן הארוך ביותר שהיא אי פעם גרה בו באותו המקום בכלל (עקרנו אותה מישראל כשהיתה בת עשרה חודשים כמעט ומאז היא איתנו בנדודים מעיר לעיר באונטריו).
המעבר הזה די מפחיד ובכלל לא קורץ . שוב ארגזים בכל פינה בדירתנו הקטנה. שוב הבלאגן של לארגן את העברת הדברים מעיר אחת לשניה. שוב כאב הלב הזה שמתלווה לכל פרידה.
והחשש מהבלתי נודע.
אמנם המעבר הזה אמור להיות קל וגם נעים יותר משתי סיבות לפחות:
1) אנחנו שוב נהיה ביחד שלושתנו, תחת קורת גג אחת למשך כל השבוע (מצד שני, כבר כל כך התרגלנו לחיים בנפרד ולסופי שבוע משותפים בלבד, שגם העניין הזה קצת מחשיש).
2)אנחנו חוזרים לעיר שממנה התחלנו את החוויה הקנדית שלנו, אוטווה. אנחנו נגור בעיר מוכרת, שגם אהבנו לגור בה.
את הילדונת כבר התחלתי להכין לקראת המעבר. אבל אני די בטוחה שהיא לא ממש מבינה את מהות העניין. את העובדה שאנחנו עוזבים לצמיתות את הדירה המוכרת ואת האנשים שהיא למדה "להכיר" מסביבנו.
ומה שמסבך עוד את העניין זו העובדה שאנחנו עומדות לטוס לביקור מולדת של חודש ממש בתחילת החודש הקרוב. בן זוגי המסכן ישאר כאן לשאת בנטל מציאת הדירה באוטווה, וכל שאר הבלאגן.
בינתיים הדירה "שלנו" מקבלת מיום ליום באופן משמעותי יותר מראה של מחסן. ארגזים על ארגזים על ארגזים. מראה מלבב ומשובב נפש.
מדי פעם אני נזכרת שארזתי משהו שאני עדיין זקוקה לו, ולך תמצא אותו בין ערימות הארגזים. מי לעזאזל זוכר איפה לדוגמא ארזתי את הספר שאני רוצה לקחת לישראל?
| |
מישהו אחר כתב על זה יותר טוב
כבר כתבתי כאן בעבר לא אחת,על כישורי המופלאים כנהגת.
אני שונאת לנהוג, ומנסה לעשות את זה כמה שפחות למרחקים קצרים ככל האפשר. גם כשאני נוהגת אני משתדלת מאוד מאוד לא לעלות על הכביש המהיר, ולא להסתבך בנהיגה בדרכים סואנות.
הייתי מעורבת בתאונה אחת אמיתית (לא כולל הדפיקות של הרנו המסכנה שלנו בישראל, האומללה סבלה רבות ממני), וזה הספיק לי.
למרות שאני לא נהגת השנה, וגם לא החודש, אני מוכרחה לציין שבמהלך מרחקי הנהיגה הקצרצרים שלי, הספקתי כבר להתקל באידיוטים רבים שאינני חושבת שהם נוהגים טוב ממני. הם מאלו שעושים שטויות על הכביש, או שסתם מתנהגים באידיוטיות משוועת. רובם כמובן זכרים. רק בגללם אני מוצאת עצמי פולטת קללות מאוד לא חינוכיות כשבתי הטהורה יושבת במושב האחורי של הרכב ובוהה בי בתמיהה (היא כבר שאלה אותי "מה זה שיט?" לא מזמן, ויום אחד בעודי נוהגת שמעתי אותה ממלמלת לעצמה "פריקינג שיט" והכיתי על חטא).
חלק מהבבונים המעצבנים שיצא לי להתקל בהם, הם אלו שאין להם סבלנות להמתין עד שאפנה שמאלה, הם נדבקים כמה שיותר קרוב לרכב שלי מאחור וצופרים לי מאחור כמו אהבלים גמורים. אפילו אם האור התחלף בדיוק לאדום כשהגעתי לצומת. מה שלא קולטים היצורים המפגרים האלו, זה שככל שהם יצפרו לי יותר, אני אתן להם להמתין יותר זמן. נקמנות של נהג מאותגר טבועה בי. שילמדו לקח.
כמו שציינתי, לדעתי רוב הנהגים שעושים טעויות קריטיות על הכביש, ומנסיוני בעבר בחברת הביטוח, רוב הנהגים שגורמים לתאונות הדרכים הקטלניות ביותר, אלו כמובן בני המין החזק (?). וכמובן כשמדובר בבבונים צעירים שקיבלו זה עתה את רשיון הנהיגה המיוחל שלהם, הבטחון העצמי הנ"ל מופרז באופן מוגזם לגמרי. והסבירות שיגרמו לתאונה קטלנית בעודם עושים דאווינים על מי מחבריהם היא גדולה ביותר (גם נתון זה הוא אחד מאלו שאספה חברת הביטוח שבה עבדתי בישראל, ושבגללו היא ניסתה עד כמה שאפשר להמנע מלבטח נהגים צעירים, מהמין הזכרי ).
כשנשים גורמות לתאונה, לרוב מדובר בתאונות מזעריות. ללא פגיעות גוף, ובנזק קטן לרכב.
המסקנה המתבקשת היא שלגברים יש בטחון עצמי מופרז על הכביש, ולנשים חוסר בטחון מסוים. כמובן שיש תמיד יוצאים מהכלל.
כתבתי וכתבתי, ובעצם כל מה שהתכוונתי מלכתחילה היה לכתוב שורה אחת ולצרף כאן לינק אל מישהו שכתב דברים ברוח אלו שהעליתי כאן, רק בכשרון רב בהרבה. יהונתן גפן.
כשתקראו את הטור של יהונתן גפן, שאליו קישרתי,תציצו בתגובות הגולשים בתחתית הדף.
שימו לב שרוב הזכרים שהגיבו, קטלו את הכותב (כי ללא ספק הם גברים משו משו וכולם נהגים לעילא ולעילא), ורוב הנשים שהגיבו הזדהו עם הנאמר, ולפחות לי יש הרושם שתגובותיהן נכתבו בקצת יותר דרך ארץ ובהרבה יותר כנות.
יהונתן גפן/האיש שהוריד את עצמו מהכביש
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
