ישראלית בעיר זרה

יום קנדה. סופשבוע ארוך מאוד, שהחל כבר היום (סופסוף) ובן זוגי ואני זוכים למנה גדושה של "ביחד". איזה כיף!!!! היום ביקרנו בדאון טאון. בימות בידור,להקות ריקוד, ולהקות זמרים. כשהגענו לקווינס פארק הרגשנו קצת במיעוט. המוני סינים. היינו כמעט הנון-סינים היחידים. בן זוגי אמר לי שזה יותר "יום סין" מיום קנדה. ובכל זאת היתה הרבה קנדה באוויר. המנחה תרגמה כל מילה שאמרה גם לצרפתית, ודגלי קנדה התנוססו כמובן מעל. הם כל כך פוליטקלי קורקט שדאגו לשלב בתוכנית הבידור קצת מכל תרבות: ריקודים סיניים, ריקוד מצרי, ריקוד אוקראיני. לצערי שום זכר לישראל. ובכל זאת היה נחמד. הרבה קישוטים ברחובות ואווירת יום העצמאות. הקנדים יודעים לשמוח (ולאכול המון ג'אנק פוד-בעיקר נקניקיות וצ'יפסים שנקנים מדוכנים ברחוב...). ביקרנו בCHURCH STREET, רחוב העליזים. שם היה שמח במיוחד.למי שלא יודע (ואני מניחה שאין רבים כאלו) לפני מספר חודשים נחקק כאן חוק המכיר בנישואים של בני זוג מאותו המין. אני מניחה שעבור ה"גאים" הקנדים יש ליום קנדה הנוכחי משמעות מיוחדת בזכות אותה חקיקה (שמוזכרת בכל מיני שלטים גדולים התלויים ברחוב). עדיין נשארו בלונים, כרזות ושאר קישוטים ממצעד הגאווה שנערך בסופשבוע האחרון והם מתמזגים בקישוטי יום קנדה. במקום מסוים אף הגדילו לעשות ותלו דגל המשלב את "דגל הגאווה" (פסים צבעוניים) עם דגל קנדה. חזרנו הביתה אחרי כמה שעות של צעידה ברחובות הססגוניים, אל הדירה שלנו שמשקיפה על רחוב ראשי, וגילינו שמעבר לכביש, גם שם מתנהלת מסיבת יום קנדה עם הרבה מוזיקה מלהיבה ובירה. רקדנו במרפסת לצלילי המוסיקה והשקפנו על הקנדים המפזזים מעבר לכביש. ולקינוח ירדנו לחוף, הסמוך לדירה. שם לא היתה מסיבה, והמים היו קרים מדי בכדי לטבול בהם. אבל החוף נעים, וגם לשם הגיעו דגלי קנדה (אמנם מעטים). בערב צפינו בזיקוקי דינור מחלון הסלון. ממש רחוק, אבל כל כך יפים, ומאירים את השמיים בשלל צבעים. אין כמו קנדה, בעיקר ביום קנדה.