ישראלית בעיר זרה
האביב כבר כאן!!! |
 כינוי:
שירי ג. מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2007
 עדכונים ומסיבת יום העצמאות
עדכון ראשון: מזג האויר כאן משו משו. אמנם האביב הזה התחיל בסימן פסיכיות עם שלג ובקרים קרים ועוד מרעין בישין שקנדה יודעת לייצר, אבל טפו טפו חמסה חמסה, בשבועיים האחרונים מסתמן שינוי לטובה מבחינת מזג האויר ויש שמש וחמים (במושגים קנדיים) ונעים ובכלל, נהדר. אין תלונות!
עדכון שני: לגבי המסיבה אותה ציינתי בסוף פוסטי האחרון, למרבה האירוניה הייתי מודאגת שמה ארקוד כמו קשישה או משהו דומה. ובכן, מיטב הרקדנים באותו הארוע היו אנשים מגיל שישים ומעלה. אני ובן זוגי הרגשנו שם ממש קינדרלעך, אבל מצד שני הרגשנו עד כמה מצבנו מבחינת כושר ריקודים עלוב ביותר. השתדלנו להתחבא בין הקשישים שפיזזו בכישרון רב לצלילי מוסיקה משנות השישים והשבעים (בן זוגי טען שכמובן שהם רוקדים היטב את הריקודים האלו, הרי הם באמת רקדו באותם השנים, בצעירותם. המפפפ).
לפני קצת יותר משבוע חגגנו כאן את יום העצמאות הישראלי במסיבה של מרכז הקהילה היהודית, בשיתוף עם הסוכנות היהודית והשגרירות היהודית וכו'. היה נחמד, אם כי גרם לי להרגיש מוזר משהו. היתה לי מעין תחושה כמו כשאני מפזמת את השיר: "אין לי ארץ אחרת", מעין תחושת "מה לעזאזל אני עושה כאן, כשאני חוגגת את מה שקורה שם?".
הרי כל האנשים שרקדו ושרו באותו העולם, מוקפים בדגלי ישראל, ובשאר סמלים ישראליים למהדרין, בעצם נמצאים כאן מבחירה. חוגגים בגלות את יום העצמאות הישראלי (?). שלא תבינו, נהניתי מאוד, אך תחושת התלישות היתה חזקה מתמיד.
לשיאה הגיעה תחושה זו, עת עמדנו כולנו לשירת ההמנון ה....קנדי, שפוזם בהתלהבות רבה ע"י זמרת חיננית וקנדית למהדרין.
לאחר שסיימה את שירת OH CANADA, פצחה הקנדית בשירת "התקווה" במבטא קנדי כבד, ושגיאה מעצבנת בשורה ("כל עוד בלבב פנימה עין לציון צופיה " ולמרבה הבאסה, בן זוגי הוכיח שגם הוא הופך קצת לקנדי כששאל אותי: "את בטוחה שזו טעות").
בתי מאוד מאוד נהנתה, במיוחד כשרקדנו איתה לצלילי מוסיקה ישראלית, וכשהצליחה להרים גוש בלונים כחול לבן ולקחת אותו הביתה.
בקיצר, אני שוב מדגישה: נהניתי, והיה נחמד מאוד, והערב כולו היה מושקע ונחמד ובכלל, כיפי. אבל משהו היה חסר. לא יודעת. אולי אני סתם מתגעגעת לישראל. אולי זו הפולניה שבי שאוהבת להתלונן.
המממ... בעצם, במחשבה שניה, אני יודעת בדיוק מה היה חסר: פטישי הפלסטיק וספריי השלג....וגם כמה שיפודי פודי על האש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
