בזמן האחרון מצב הרוח שלי, כמו מזג האויר הקנדי, נמצא בשינויים דרסטיים מיום אחד למשנהו. יום אחד אני מלאה אופטימיות וחשק לעבוד, וביום שלמחרת אני בדאון רציני. ועם הזמן אני מבינה שאני לא לבד במצב הזה. משיחות עם כל מיני אנשים שיצא לי להכיר בשנים האחרונות, למדתי עד כמה הרבה אנשים סביבי נוטלים בקביעות כל מיני כדורים שונים שיעזרו להם (והכדורים אכן עושים את תפקידם) לתפקד ביומיום ולמנוע את הדכאונות האלו. אני אישית כמעט התפתיתי גם להתחיל בכך, אבל עדיין יש בי חלק שאומר שכשרע לך כימיקלים הם רק עזרה לטווח קצר (ומעבר לכך, אני אישית די נגד הכנסת כל מיני חומרים לא דרושים לגוף אם אפשר להמנע מכך). זו נטיית העולם המודרני לחפש תרופות פלא ומשככי כאבים אינסטנט. אני קצת פחות מודרנית כנראה. אני מאמינה שאם יש לך ימים ממש רעים בתכיפות די גבוהה המסקנה המתבקשת היא שמשהו צריך להשתנות בחייך בהקדם. משהו לא עובד כמו שצריך. לפעמים מדובר באמת באיזה חוסר איזון כימי בגוף, או הפרעה אחרת שניתן לפתור בתרופות למיניהן או בטיפול רפואי. במקרה שלי, אני מניחה שהמרחק מישראל כמו גם סיבות אישיות נוספות תורמות להווצרות הימים הרעים הקשים האלו. אני לא יכולה לחזור לישראל בזמן הקרוב. ולא יכולה לתקן את כל מה שדרוש תיקון. אני צריכה למצוא משהו שיעביר את הימים הרעים. אני צריכה למצוא עיסוק אחר, חדש כנראה. עבודה מספקת או משהו בנוסף. ואולי אם מזג האויר כאן יחליט סופסוף להתייצב ולעמוד על ימי שמש באופן שוטף וקבוע (לפחות למשך שלושת החודשים הבאים), אולי איתו גם יתייצב לו מזג האויר הנפשי שלי למשהו קצת פחות דומה לרכבת הרים ריגשית. אולי השמש תזרח לה בקרוב גם בתוכי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שירי ג.