ישראלית בעיר זרה
האביב כבר כאן!!! |
 כינוי:
שירי ג. מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2004
עובדים עלינו בעיניים (?)
בעבודה האחרונה שהחזקתי בישראל הייתי בקשר די צמוד עם מוסכים רבים וזכיתי להכיר מקרוב תלונות של אנשים שהכניסו רכביהם לתיקון במוסכים שונים וקיבלו תיקונים במחירים שלרוב היו בלתי מוצדקים. גם התיקונים עצמם לא היו תמיד תקינים או נחוצים. המוסכניק הישראלי הצטייר בעיני כבר אז כשניהלתי מאבקים נגדו כשאני מייצגת את הלקוח המרומה, כרמאי ונוכל.לקוחות רבים הצרו באזני כי "רק בישראל זה ככה" מוסכניקים באמריקה הם ישרים. רק בישראל מרמים ללא בושה את הלקוח... ובזמן האחרון אני נזכרת בהערה הזו וחושבת: "האמנם?" לא ברור לי האם זה הישראלי החשדן שנמצא בי או שבאמת המוסכניקים כאן הם רמאים וסוחטי כספים, אבל התחושה שלי היא שבכל ביקור של רכבנו היקר במוסך, אני יוצאת פראיירית עם קבלות (יש לנו כבר אוסף מכובד של קבלות כאלו מהשנה האחרונה).
מאחר ובתוקף הנסיבות אני לבדי בעיר הזו, עלי לעשות כל מיני דברים שאני לא ששה לעשות בעצמי, כי אין את בן הזוג שיעשה אותם בשבילי. ואחד הדברים שאני עושה בעל כורחי ובניגוד להבנתי, הוא ביקור במוסך. אני נוהגת ברכב פורד משנת 1996. הוא כמובן היה נחשב יחסית חדש כשרכשנו אותו לפני שלוש שנים כשרק נחתנו כאן. אבל עם הזמן הוא הופך ישן ודי רעוע. בשנה האחרונה הוא ביקר במוסך יותר ממה שאני זכיתי לבקר בקולנוע. החלקים שלו הולכים ונשחקים וכבר אין ברירה אלא להחליף אותם אחד אחד. זה עסק יקר, גוזל זמן ובעיקר מתסכל. בכל פעם כשאני מגיעה למוסך אני מרגישה מחדש איך המכונאים שם פשוט מסוגלים להריח את חוסר הידע הבסיסי שלי במכונאות רכב. הם מנצלים זאת כמובן היטב. אני חושבת שהם רואים בי ארנק מהלך. כל כניסה של הרכב למוסך מותירה בקופתם כמה מאות דולרים יותר. הם נחמדים אלי מאוד, ומסבירים וגם מראים לי בכל פעם מהם החלקים ששבקו חיים הפעם ולמה זה נחוץ ודחוף ביותר להחליף אותם עכשיו.תמיד אני מבקשת לבדוק ולראות את החלקים שאמורים להיות מוחלפים, והם מכניסים אותי למוסך ומראים לי ומסבירים. מאחר ובאמת שאין לי מושג במכניקה של הרכב וגם החלקים של הרכב הישן שלנו לא נראים במיטבם, אני תמיד משתכנעת לאחר מספר דקות של הסבר שאין ברירה וצריך להחליפם. כשאני בכל פעם חוטפת מחדש מיני התקף לב ממחירי החלפים ומהסכום שהם לוקחים לכיסם עבור חצי שעה של עבודה, הם מסבירים שככה זה. אין מה לעשות. ואני, כמו פראיירית של ממש מסכימה איתם, מאשרת את התיקון (בחתימה-הם דואגים לכסות את עצמם כמובן) ובסוף התהליך, בלב כבד, משלמת את סכומי העתק.... אני עדיין מקווה שאולי כאן המצב שונה מבישראל והמוסכניקים האלו באמת מחליפים את החלקים רק כשצריך ולא מרמים אותי. אבל מצד שני, זה כמובן נאיבי לחלוטין מצידי לחשוב כך.
לפחות הבדל אחד יש בין המוסכים בישראל לבין אלו שבקנדה. המוסכים כאן יפים ונקיים יותר. כשאתה מכניס את הרכב למוסך, אתה מרגיש בעצם שאתה מביא אותו לבדיקת רופא. יש חדר המתנה, ממש כמו בקליניקה של הרופא. אתה יכול לשבת ולעלעל במגזינים בזמן שהמכונאים מתעללים ברכבך במוסך הסמוך. ולאחר המתנה די ממושכת יוצא המוסכניק מהמוסך הסמוך, כשהוא לבוש במדי מוסכניק (לפעמים הם אפילו לבנים, ממש כמו מדי רופא, כך שזה תורם לתחושה שבעצם הוא הרופא של הרכב שלך...) מבקש ממך לגשת לדלפק ובהבעה חמורת סבר אומר: "יש בעיה ברכב", או "זה כנראה קצת יותר יקר ממה שחשבנו שזה אמור להיות" או משהו דומה. כנראה שכל העניין הזה של מוסך=קליניקה הוא בכדי לגרום ללקוח לחשוב שבעצם אכפת להם מאוד מהרכב.
בכל מקרה, ההבדל כנראה, בשורה התחתונה הוא שבישראל מרמים אותנו בלי כיסוי ובקנדה עושים את זה בסטייל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
