ישראלית בעיר זרה
האביב כבר כאן!!! |
| 2/2007
רק רציתי לספר לכם....
ששמחתי על החורף החמים היתה מוקדמת מדי. החורף הקנדי הגיע ובגדול, והוא התמקם לו כאן למשך כעוד שלושה חודשים.
קר מושלג ואפור. תעלת רידו נפתחה להחלקה, הכל הכל הכל מכוסה במעטה שלג כבר כחודש. לבן לבן לבן וחלקלק.
אבל משום מה, החורף הזה פחות קשה לי מהחורפים הקודמים. אולי כי התרגלתי, אולי כי אני שוב עם הבנזוג (שגם הוא יכול לשגע לי את השכל בימים מסוימים ולהוציא אותי מדעתי, ובכל זאת...), ואולי הגיל עושה את שלו ואני הופכת פחות נרגנת. גאד קנוז.
מאחר ובקנדה החדשות מענינות בערך כצנימים עבשים מלפני שנה, הרי שאני הפכתי לקוראת אובססיבית של חדשות המולדת החמימה והפסיכית שלנו.
ובישראל, מה בכלל יש לדבר, החדשות פיקנטיות ומרתקות ובעיקר די מביישות.
רמון והלשון, הנשיא האשמאי הזקן (חרמן בלי בושה וטיפש ללא הפסקה), הם בלבד מספקים כותרות עיתונות אטרקטיביות.
עצוב, ובעיקר מבייש היה לצפות בנשיא המדינה שופך קיתונות זעם על כל מי שרק יכול, אך לא מסוגל להודות ולו במילה אחת שאולי הוא קצת, טיפה, ממש הביסלה אשם בכל הבלאגן. באנגלית יש פתגם שאומר שאם אתה לא מסוגל לסבול את החום צא מהמטבח. אז בבקשה נשיא יקר, לא נעים לך, לא טוב עם הבלאגן של התקשורת, אז צא כבר מהמטבח!
וחבל חבל חבל ששני חרמנים ועוד קבוצת מושחתים בצמרת השלטון והשררה הישראלית מקבלים בלי בושה את כל אור הזרקורים, כאילו שאין מספיק עוני בישראל, זקנים וחולים שצריכים להלחם על סבסוד תרופות ומזון, כאילו שהשבויים כבר שבו הביתה.
במקום לעסוק בכל אלו, הכותרות הראשיות עסוקות בלהבין כמה פעמים ואיך בדיוק אנס הנשיא את הנשים, וכמה עמוק דחף השר הנכבד רמון את לשונו לפיה של החיילת....
'>
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שירי ג.