ישראלית בעיר זרה
האביב כבר כאן!!! |
 כינוי:
שירי ג. מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2004
קוראים לי שירי, ואני אוהבת לאכול
ספירת קלוריות. תחביב נשי ידוע ושנוא. התוודעתי אליו לראשונה במקום העבודה הראשון שבו עבדתי לאחר תום השירות הצבאי. הייתי די בהלם מכל זה. מעולם לא סבלתי מבעיות של עודף משקל. גם כשקצת השמנתי לא ממש ראו עלי. ואולי זה המזל שלי ואולי גם מכך נובע חוסר הסבלנות שלי כלפי סופרות הקלוריות ומרעיבות עצמן למיניהן. נחזור אחורה, למקום העבודה הראשון שלי (שהיה די מבחיל). עבדתי שם בצוות של אנשים צעירים. צוות קטן. שני בחורים וחמש בחורות. מתוכן ארבע היו עסוקות באובססיביות בספירת קלוריות, בדיון בדיאטות, וכו'.. אני מוכרחה לציין שלא היתה לבחורות האלו שום סיבה לדאוג לגבי הגיזרה שלהן. הן נראו בסדר גמור. אבל משום מה הן היו בדיאטה תמידית. בכדי להשתלב בחבר'ה (אז עוד הייתי בקטע של חבר'ה), החלטתי שאולי כדאי שגם אני אעשה קצת סדר בתזונה שלי ואפטר מקצת משקל שהעליתי במשך השירות הצבאי.הצטרפתי לדיסקוסי הקלוריות של הבחורות האלו, והתחלתי לאכול יוגורטים ללא כלום במשך כמה חודשים, בהפסקת הצהריים. אחה"צ אכלתי רק דברים מאוד דיאטטיים, הפסקתי לאכול שוקולד, והפסקתי להמתיק משקאות חמים. וזה עבד. איבדתי שישה ק"ג עודף, והחלטתי שהספיק לי. ומאז לא עשיתי יותר דיאטות אף פעם בחיי.
במקומות העבודה האחרים שעבדתי תמיד היו בחורות בדיאטה, תמיד. אבל אני תמיד מצאתי לי את האנטי דיאטיות למיניהן ובחרתי בנושאי שיחה אחרים. כי כמה אפשר לספור קלוריות? אני לא מתכוונת להפוך לדוגמנית ולא אוהבת להרעיב את עצמי, אז חלאס.
באחד ממקומות העבודה האחרים שבו עבדתי הייתי הבחורה היחידה שלא הייתה בדיאטה. ממש כך. אאוטסיידרית אמיתית. הן היו אוכלות ארוחות צהריים דלילות וחסרות טעם לחלוטין (פריכיות, ויוגורטים דלי שומן וכד') ושולחות מבטים מלאי התרסה ופליאה לעברי בעודי נוגסת בסנדוויץ' ענקי מלא בקלוריות, או סוג אחר של מזון שאני מניחה שהן לא טעמו שנים. השתדלתי לשמור שם על השפיות ולא להרגיש אשם, ליד האנורקסיות האלו, אבל אני מוכרחה להודות שזה היה די קשה. הן היו רזות מאוד, וכל הזמן דיברו על מידות בגדים דקיקות וקלוריות. אלוהים, כמה אפשר לשמוע על הנושאים האלו!
בתור סטודנטית עובדת, אכלתי כשנזכרתי לאכול ומעולם לא הכיתי על חטא אם אכלתי מזון משמין במיוחד. זה לא מעסיק אותי ולא מעניין אותי. אנחנו חיים פעם אחת, ואמורים להיהנות מהחיים. אם יש צורך בדיאטה מסיבה רפואית, אז ברור שאין ברירה, אבל בכדי לספר לכולם שאני מידה 36? נו באמת?! אני מידה 40 ואני גאה בזה. אני שוקלת 53 ק"ג ואני לא שואפת להפוך לאנורקסית רק בכדי ללבוש בגדי מעצבים.
זכור לי שפעם אחת התפתיתי להצטרף למסע קניות בגדים של חברתי הטובה שהיא רזה ממני, ומידותיה אנורקטיות למרות שהיא לא חברה במועדון המרעיבות. יש לה פשוט מזל כנראה. היא לקחה אותי לכל מיני חנויות בגדים מיוחדות בת"א, ולמרות שאני רחוקה מלהיות שמנה, כל החצאיות שמדדתי בחנויות ה"איניות" האלו בקושי עלו עלי. ממש בקושי הצלחתי לרכוס אותן. גם בחנויות כמו "זארה" ואחרות התקשיתי למצוא בגדים יפים במידה 40. המוכרות האנורקסיות בחנויות האלו הסתכלו עלי בעין עקומה כשביקשתי חצאתי שמידתה גדולה מ36. הרגשתי ממש שמנה, ממש איכס. אמרתי לה שזו הפעם האחרונה שאני הולכת איתה לקנות בגדים (כי כמובן שהיא מידה 36 ועליה כל הבגדים נראו מקסים).
ואז הגעתי לקנדה. אני חייבת לציין שאולי כמעט מכל הבחינות האחרות אני מתגעגעת בטירוף לישראל שלנו, אבל מבחינת ביגוד, הגעתי למנוחה ולנחלה. הקנדית הממוצעת היא, איך לומר במילים עדינות: עגלגלה. מידות הבגדים בחנויות הן לא רק לאנורקסיות. את יכולה לבקש מידה גדולה בחנות מבלי לקבל מבט מזלזל כי ברוב המקרים המוכרת היא בערך במידה שלי אם לא במידה גדולה יותר.
אז סופסוף אני יכולה למצוא בגדים במידה שלי, ואני כבר לא מרגישה אשמה כשאני אוכלת מה שבא לי בלי לספור קלוריות. אז אולי הקנדיות סובלות מסתמונת הפוכה, ובאמת אוכלות יותר מדי, אבל אני מעדיפה את זה על אובססיביות בכיוון של דיאטה כל החיים.
אז בנות: די להרעבה העצמית, די לדיאטות המפגרות, תרגישו טוב עם מי שאתן, ומי שזה לא מוצא חן בעיניו אז כנראה שהוא לא בשבילכן. העולם הוא לא לאנורקסיות בלבד, יחי השמנמונת!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
