ישראלית בעיר זרה

אמנם אני נוהגת כאן, אבל בתור אחת ששונאת לנהוג, לעיתים אני משתמשת גם בשירותי התחבורה הציבורית, ובעיקר בסאבווי. בתחילה קצת חששתי לעלות כאן על הסאבווי. היו לי טראומות מניו יורק. ביקרתי שם ממש מזמן והזכרון החרוט לי משם הוא בעיקר ההומלסים שרבצו שם בכל הכניסות לתחנות השונות, ישנו על המדרגות, והיו די מפחידים למראה (חלקם, כך לפחות נאמר לי אז, היו מאושפזים בבתי חולים לחולי נפש ומסיבות אלו או אחרות שוחררו ומצאו להם בית חליפי ברחובות ניו יורק), וגם הרבה יצורים די מפוקפקים למראה שהשתמשו בשירותי הסאבווי שם. בת דודתי, שארחה אותי בביקור ההוא אז בניו יורק היא ילידת העיר וגרה שם כל חייה. למרות זאת היא אמרה לי שהיא משתדלת לא לנסוע בסאבווי לבדה (אף פעם לא אחרי שמחשיך), ודי חוששת מכל מיני המוזרים שמסתובבים שם. אז די ברור למה חששתי מהסאבווי של טורונטו. אבל אזרתי עוז ולפני מספר חודשים נסעתי בו לראשונה. אני מוכרחה לציין שההבדל בין מה שזכור לי מניו יורק לבין הסאבווי הקנדי-טורונטי הוא ממש עצום. ראשית אני לא נתקלת בהומלסים בכניסות כאן, רוב האנשים שנוסעים בו נראים די סבירים והמקום עצמו לא מגעיל, אלא נראה די מודרני וחביב. חלק מהתחנות אפילו די נחמדות. הגדולות שבהן צמודות לעיתים לקניונים וממש אפשר לעשות שופינג בדרך אל או מהסאבווי.לכן, אני מוכרחה לציין שהתאהבתי בסאבווי כאן. מה עוד, שהשימוש בסאבווי חוסך את הצורך בלחפש מקום חניה לרכב, וכמובן מהצורך (הכל כך שנוא עלי) לנהוג. אני מצליחה לקרוא ספרים, לסדר את המחשבות שלי, ולעשות תצפיות קצרות על כל מיני אנשים כאן. זה אמנם לא ממש מנומס לנעוץ עיניים באנשים, ורוב האנשים שיושבים אחד מול השני, או לצד השני בקרונות הסאבווי משתדלים שלא להביט זה בזה, אבל לפעמים אני לא עומדת בפיתוי. איש איש בעיסוקיו (קריאת ספרים, עיתונים, חומר לימוד, שיחה עם חבר) או במחשבותיו ולעיתים גם בנמנומיו. כן, כן, יש גם אנשים שמצליחים להרדם בנסיעות האלו.

אני מוצאת שהסאבווי הוא ממש המצאה מוצלחת, וחבל שאינה מיושמת בישראל. זה היה חוסך הרבה דלק ועצבים לאנשים. אולי גם היה עוזר במיתון תאונות הדרכים הרבות, אולי עוזר גם לשפר את מצב זיהום האוויר .עד כמה שזכור לי, רוב האנשים שאני מכירה בישראל די אוהבים לנהוג ולא נראה לי שהיו מוכנים לוותר על חווית הנהיגה בכל בוקר ולהשאיר הרכב חונה ליד ביתם או בתחנת הסאבווי הסמוכה, ואותם כל הסיבות הנ"ל לא ממש היו מענינות. בכל מקרה, עוד חזון למועד, ואני בכלל לא חושבת שאי פעם תהיה רכבת תחתית בישראל. אני מניחה שזה בלתי אפשרי בגלל שאין את התשתית לכך, ובכל מקרה אנחנו כבר רגילים לכך שהרבה רעיונות טובים מתאימים להרבה מקומות אחרים בעולם, רק לא לישראל.

יום הולדת 50 לרכבת התחתית של טורונטו