ישראלית בעיר זרה

בשבועיים האחרונים אני עובדת בעבודת בערך טלמרקטינג, דבר שבישראל לא הייתי ששה לעשות. העבודה הזו נותנת לי אפשרות לצחצח את האנגלית שלי ולהתפדח קשות לעיתים.
נתחיל בזה שקיבלתי טקסט שאני צריכה להקריא בשיא הטבעיות לאנשים, ותוך כדי גם לפטפט איתם שיחת סמול טוק קנדית מנומסת-חברותית. אז ככה, כשאתה נציג מכירות ומקריא טקסט זה כמעט משימה בלתי אפשרית בשבילך להשמע טבעי וקליל. כשאתה נציג מכירות שמקריא טקסט שלא בשפת אימו זו משימה ממש ממש בלתי אפשרית להיות הסחבק של האנשים שאליהם אתה מתקשר. מאחר ואני די שונאת שמתקשרים אלי בשעות שונות למכור לי כל מיני דברים ושירותים שאני לא צריכה, אני מרגישה שזה די אירוני שאני עושה את זה עכשיו לפרנסתי. אני גם מרגישה די לא נוח עם הקטע הזה שאני עכשיו זו שמטרידה אותם. אני מנסה להיות חברותית ונחמדה ולפתח שיחה קולחת-חביבה איתם, אבל בתחילה תמיד זה קשה כי התחושה הזו שאני מטרידה אותם גורמת לי להשמע מתנצלת שכזו, שזה בהחלט לא הטון שבו היית רוצה לפתוח בשיחה עם אנשים כשאתה זה שאמור למכור להם או להציע להם שירות מסוים.

כאחת שהיה לה הנסיון לעבוד בסקרים טלפוניים ובשאר מוקדי שירות טלפוני בישראל בשנות הלימודים התפרניות שלה, אני לומדת על כמה הבדלים משמעותיים בין הצרכן הישראלי והצרכן הקנדי במהלך עבודתי החדשה:
1. הקנדים כמעט לעולם אינם מנתקים לך את הטלפון בפרצוף כשמגלים שאתה בעצם "מטריד" (מתוך עשרות שיחות שביצעתי עד עכשיו זכיתי רק בטריקת טלפון אחת).
2. גם אם הם אינם מעוניינים בשירות, הם תמיד יחכו בסבלנות עד שתסיים להסביר מה בדיוק השירות שאתה מציע ורק אז ינפנפו אותך בנימוס.
הקנדים אנשים ממש רגועים יחסית לישראלים. יש להם סבלנות גם אם מדובר בלחכות בתור (ממש לא נדחפים, עומדים ומחכים בסבלנות מדהימה ובשקט), וגם כשאתה מתקשר למעונם והם לא ממש מעונינים לבזבז עליך כמה דקות יקרות. הנימוס בראש מעיניהם. גם כשהם מגעילים אליך הם יודעים להיות מבחילים בנימוס צפון אמריקני שכזה, ואני מנסה ללמוד מהם. אני חושבת שזו לא מיומנות נרכשת, צריך ממש להיוולד כאן בכדי לדעת איך לעשות את זה בטבעיות.

3. הקנדים הרבה פחות חשדניים מהישראלים. זכור לי שתמיד כשהתקשרתי לעשות סקרים בישראל , האנשים בטלפון היו ממש ממש על קוצים במהלך השיחה. תמיד מרגישים שרשויות המס עומדות לפשוט על ביתם בעוד רגע.

אני חושבת שבאופן כללי אנחנו הישראלים עם לחוץ, יחסית לשאר העמים המערביים. ומי יכול להאשים אותנו בעצם. הרי לקנדים ולצפון אמריקניים בכלל, אין את דאגת הקיום היומיומית במציאות המטורפת של חיים במזרח התיכון. אין להם את הדאגות האלו של בטחון ופוליטיקה. הם ברי מזל והם אפילו לא קולטים את זה שיש גם מציאות שונה לגמרי במקומות אחרים בעולם.

ומה שמעניין הוא שגם כשאתה עוזב את המציאות הזו, הישראלי הלחוץ הזה נשאר בתוכך. לא משנה באיזו מציאות רגועה ומדהימה תחיה אתה תמיד תסתכל בחשדנות על אנשים בעלי חזות ערבית עוינת (ויש כאן ה מ ו נ י ערבים שנראים כמו אחד השהידים האלו שאנחנו מכירים לשמצה), תמיד תחכה לכך שהשומר בכניסה לקניון (אם בכלל יש שומר, כי לרוב אין) יציץ בתיק שלך, ותמיד כשמישהו נחמד אליך בחנות או במקום אחר (וכאן הם נחמדים בהגזמה פראית בכל מקום) אתה תחשוד בכוונותיו.