ישראלית בעיר זרה

אתם יודעים איך זה כשאתם אוהבים מאוד ספר מסוים, ואז צופים בגרסה הקולנועית שעובדה ע"פ אותו הספר. בדרך כלל התוצאה מאכזבת. הסרט כמעט אף פעם לא מצליח להיות טוב כמו הספר וברוב המקרים הוא מעובד למעין קיטש הוליבודי או סרט רווי אלימות ורגעי שיא הירואיים מוגזמים. ובכן, הסרט והספר שעליהם בחרתי לכתוב הפעם הם בגדר יוצא מן הכלל. הסרט טוב יותר מהספר, ובכל מקרה שניהם די גרועים.

כשהשאלתי מהספריה את הספר "השעות" בהחלט לא ציפיתי לאיזושהי יצירת מופת אבל בהחלט ציפיתי לספר חביב שיעביר את הזמן ויהיה מושך לקריאה עד למילה המודפסת האחרונה שבו. הייתי בין הראשונים שהשאילו את הספר הזה בספריה. הוא הגיע אלי חדש בעטיפה מבריקה ומושכת ועליה תמונת שלושת כוכבות הסרט : מריל סטריפ, ניקול קידמן, וג'וליאן מור. ההתחלה היתה חביבה. הצגת חייהן של שלושת הדמויות בתקופות השונות כשהחוט המקשר ביניהן הוא ספרה של וירג'יניה וולף "גברת דאלווי". התיאורים היו אמנם מפורטים עד שעמום והכתיבה קצת צולעת, אבל המשכתי. בערך באמצע הספר נכנעתי מרוב שעמום. החלטתי לתת לספר צ'אנס נוסף. אם אני לא מסוגלת לקרוא את השעמומון הזה, אולי לצפות בו יהיה פחות גרוע ויותר נסבל. אז השאלתי את הסרט בספריה. ואכן הצלחתי לצלוח את הסרט עד לסופו (הכל כך צפוי מראש...). השחקניות הראשיות מצילות את העלילה היבשה והתמוהה ומצליחות לגרום לצופה להיהנות (איכשהו) מהסרט הבינוני הזה.

הסרט חביב אך עדיין סתום. לא ברור מה היתה כוונת הסופר? מה ניסה לומר לנו הקוראים/צופים? בכולנו מסתתר הומו או מסתתרת לסבית? כולנו נועדנו לחיי תסכול?

השאלה הגדולה ביותר שנשאלת היא על מה היה כל הרעש? כל השבחים והפרסים בהם זכו הן הספר והן הסרט? האם זה בגלל שארה"ב כל כך מנסה להיות פוליטיקלי קורקט עד שהיא משבחת יצירה בינונית אך ורק בגלל שגיבוריה מתלבטים לגבי נטייתם המינית? או רק בגלל שהסופר עצמו הוא הומוסקסואל מוצהר? התשובות למבקרים ולאקדמיה שמחלקת את פרסי האוסקר. ובכל מקרה אני מוסרת שבחי לבמאי הסרט שהצליח לשפר מעט טעמו הדלוח של הספר החלול.

צפייה מהנה!