ישראלית בעיר זרה
האביב כבר כאן!!! |
 כינוי:
שירי ג. מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2006
 אוטוטו פוסט פרידה מטורונטו
אני (ובתי) בילינו כמעט שלוש שנים בעיר הזו. זה פרק הזמן הארוך ביותר שבו גרנו באיזושהי עיר באונטריו. ועבור בתי זהו פרק הזמן הארוך ביותר שהיא אי פעם גרה בו באותו המקום בכלל (עקרנו אותה מישראל כשהיתה בת עשרה חודשים כמעט ומאז היא איתנו בנדודים מעיר לעיר באונטריו).
המעבר הזה די מפחיד ובכלל לא קורץ . שוב ארגזים בכל פינה בדירתנו הקטנה. שוב הבלאגן של לארגן את העברת הדברים מעיר אחת לשניה. שוב כאב הלב הזה שמתלווה לכל פרידה.
והחשש מהבלתי נודע.
אמנם המעבר הזה אמור להיות קל וגם נעים יותר משתי סיבות לפחות:
1) אנחנו שוב נהיה ביחד שלושתנו, תחת קורת גג אחת למשך כל השבוע (מצד שני, כבר כל כך התרגלנו לחיים בנפרד ולסופי שבוע משותפים בלבד, שגם העניין הזה קצת מחשיש).
2)אנחנו חוזרים לעיר שממנה התחלנו את החוויה הקנדית שלנו, אוטווה. אנחנו נגור בעיר מוכרת, שגם אהבנו לגור בה.
את הילדונת כבר התחלתי להכין לקראת המעבר. אבל אני די בטוחה שהיא לא ממש מבינה את מהות העניין. את העובדה שאנחנו עוזבים לצמיתות את הדירה המוכרת ואת האנשים שהיא למדה "להכיר" מסביבנו.
ומה שמסבך עוד את העניין זו העובדה שאנחנו עומדות לטוס לביקור מולדת של חודש ממש בתחילת החודש הקרוב. בן זוגי המסכן ישאר כאן לשאת בנטל מציאת הדירה באוטווה, וכל שאר הבלאגן.
בינתיים הדירה "שלנו" מקבלת מיום ליום באופן משמעותי יותר מראה של מחסן. ארגזים על ארגזים על ארגזים. מראה מלבב ומשובב נפש.
מדי פעם אני נזכרת שארזתי משהו שאני עדיין זקוקה לו, ולך תמצא אותו בין ערימות הארגזים. מי לעזאזל זוכר איפה לדוגמא ארזתי את הספר שאני רוצה לקחת לישראל?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
