ישראלית בעיר זרה
האביב כבר כאן!!! |
 כינוי:
שירי ג. מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2005
לא עוברת בכתום
נהיגה לאחר התאונה.
לו זה היה תלוי בי, לא הייתי חוזרת לאחוז בהגה הרכב לפחות למשך חודש או יותר, או בכלל לעולם לא.
מאחר ולצערי הנסיבות הן כאלו שאין לי ברירה אחרת, חזרתי לנהוג קצת פחות משבועיים לאחר התאונה.
החשש הזה מפני תאונה, מלווה אותי כמעט בכל נהיגה. במיוחד כשאני מגיעה לצמתים הסואנים שבהם התנועה כמעט תמיד גדולה.
פניות שמאלה זה עסק מפחיד כאן, במיוחד כשאתה נהג חושש. אני מאלו שמעדיפים לעמוד ולחכות עד שהתנועה מהכיוון הנגדי נעלמת לגמרי.
ומה לעשות שבדרך כלל כשאין תנועה משמע שהאור שלך הוא כבר כתמתם. ואני, חוק אצלי, לא עוברת בכתום שמאלה (מעכשיו גם לא נוסעת ישר בכתום-הספיקה לי תאונה אחת להבין את העסק הזה).
אם קודם לתאונה הייתי מהנהגות שמביאות לאלו שמאחוריה את הסעיף, הרי שעכשיו אני בטוחה שרבים מהם ממש בקריזה ממני.
מה לעשות. זה מה יש. עדיף להמתין עוד קצת ולוודא שלא תגיע שוב לבית החולים באמבולנס.
מעטים כאן מצפצפים בקוצר רוח כשממתינים מאחורי לפניה שמאלה, אבל אני לא מעזה להסתכל במראה שלי ולפגוש במבטים העצבניים של אלו שלא צופרים.
אני בטוחה שבישראל כבר הייתי זוכה לכמה וכמה אצבעות משולשות ושאר מחוות תקשורת מקובלות בין נהגים, וכל מיני יציאות מחוכמות של נהגי ישראל המזיעים בקריזה לצידי, או מאחורי. ובטוח שהייתי זוכה לכמה הערות והארות בקשר לבנות מיני ודרך הנהיגה שלי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
