ישראלית בעיר זרה
האביב כבר כאן!!! |
 כינוי:
שירי ג. מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2005
תאונת דרכים
בשמונה בערב בערך, יום שלישי ה24 למאי, 2005, נסעתי בחזרה ממפגש עם חברה וילדיה בקניון סקוור וואן במיססוגה. היה קצת חשוך, אבל לא נורא. באחת הצמתים (ואני לא בטוחה לחלוטין בשם הרחוב שבו זה קרה), הגעתי כשהאור ברמזור הפך כתום וחשבתי לעצמי, כנראה קצת ביתר שאננות, שעוד קצת ספיד ואני חוצה את הצומת. ובאמת כמעט הגעתי לקצה השני של הצומת. נסעתי ישר, מהר (תודה לאל שאני נהגת איטית ומה שבשבילי הוא מהר, הוא מהירות לא מאוד גדולה בשביל נהג נורמלי), ופתאום... בום. התנגשות. איך לעזאזאל לא ראיתי אותו? הוא פנה שמאלה מהכיוון הנגדי, המנייאק. (כמה שאני שונאת אותם, את הנהגים לחוצי הפניה שמאלה בכל מחיר!!!). הוא נכנס בי בחזית הרכב. כריות האוויר (שעד לאותו רגע ידעתי שהם שם, אבל ראיתי אותם רק בסרטים ובתמונות של בובות לבנות במבחני התנגשות של מכוניות) התנפחו. אבקה לבנה מסריחה עד גועל התפזרה בחלל הרכב. וכאב נוראי ממש התפשט לי בחזה. כאב בלתי נסבל. לרגע חשבתי שאני בתחילתו של התקף לב. לא יכולתי לזוז מרוב כאב. והיית בהלם מוחלט. השרלול מהרכב הפוגע יצא מהרכב הכמעט לא פגוע שלו (איך? איך לעזאזאל הוא יצא מהתאונה עם דפיקה בצד ימין בלבד? והרכב שלי הצ'תקמק ומת?). הוא נעמד ליד הרכב. המום קמעה. הסתכל עלי ואמר:
BUT THERE WAS LIGHT. גם בעת כתיבת שורות אלו אין לי שמץ מושג מה הוא ניסה לומר בארבע המילים האלו. רק זוכרת שממש עצבן אותי לראותו עומד להיות הרכב שלו בעוד אני נאבקת על נשימותי. כל כך כאב לי. מישהי שלפה את הילדה שלי מהכסא שלה והעבירה אותה למכונית שלה.מישהו הזמין אמבולנס. מישהו אחר דחף לי פלאפון ליד. הכל קרה כל כך מהר. התקשרתי לבעלי. אמרתי לו שקרתה תאונה. ובכיתי בהיסטריה. ואז הגיעו החובשים וביקשו שאסיים את השיחה. בדקו אותי ואחרי דק' מספר, והרבה בכי כואב שלי הם העלו אותי על אלונקה צהובה וקשרו אותי אליה בשתי רצועות שחורות. הכניסו אותי לאמבולנס והסיעו אותי לבית החולים.
העברתי שם את הלילה. עם הילדה הקטנה שלי שהיתה המומה קצת אבל בעיקר הצליחה לעשות לי קצת טוב על הלב.
יצאתי בזול מהתאונה הזו. עצם שבורה בחזה, המון כאבים שעוד לא הסתיימו אבל פחות מציקים, ושבוע שלם מהחיים שהעברתי במיטה בעוד בן זוגי מטפל בנו ואני מתייסרת מכל שיעול, צחוק או סתם תנועה מסוימת שמעבירים בחזה הדואב שלי כאבי תופת.
הרכב כמובן התפגר שם בצומת. וחבל. באמת חבל עליו. אהבתי אותו, את הפורד שלנו שגרם לי לבילויים תכופים במוסך. הוא היה חמוד. חתיך. וגם המוות שלו היה די בגבורה.
העיקר שאני והילדה שלי עוד כאן.
תנהגו בזהירות. זה מאוד לא כיף לעבור תאונת דרכים. וזה כואב, מאוד!!!!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
