ישראלית בעיר זרה
האביב כבר כאן!!! |
 כינוי:
שירי ג. מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2005
רונית
אמנם זה די באיחור, אני יודעת שבישראל כבר נפתחו חגיגות יום העצמאות. השירים העצובים כבר לא מושמעים ברדיו ובטלויזיה. ובכל זאת, המעבר הזה מיום הזכרון העצוב ליום העצמאות השמח תמיד היה נושא לדיונים ושיחות. בבית ספר ובכלל. איך אפשר לעבור בבת אחת מתחושת עצב וכאב לשמחה וחגיגות.
וכמו שציינתי בשורה הראשונה, קצת באיחור, אני רוצה לכתוב גם על מישהי שהכרתי, שנהרגה בעת שירותה הצבאי. לא, היא לא נהרגה תוך מילוי תפקידה, וגם לא בפיגוע. היא נהרגה בתאונת דרכים. היא היתה החברה הכי טובה שלי לתקופה די ארוכה. החל מכיתה י' ועד לאמצע השירות הצבאי שלנו ביחד.
היינו חברות טובות, עם סכסוכים פה ושם, כמו שבדרך כלל קורה. אבל סוף החברות שלנו היה די צורם. היינו במריבה נוראית ממש לפני שהיא נהרגה. לא דיברתי איתה במשך כשבוע, כעסתי עליה מאוד . היא עשתה מעשה מאוד לא חברי ופגעה בי. ואני עוד זוכרת שממש באותו היום לפני שיצאה לנסיעה שממנה לא חזרה, היא ניסתה לישר את ההדורים איתי. החלפנו שתי מילים וזהו. היא נסעה לחתונה, והיתה אמורה לחזור לבסיס מאוחר בלילה, עם עוד כמה חברים שנסעו איתה.
בשעת כיבוי אורות היא עדיין לא שבה. התעוררתי בשתיים לפנות בוקר כששמעתי ליחשושים מחברותי לחדר. לא הבנתי על מה הן מדברות. "היא נראתה כל כך יפה היום", "מי היה מאמין" ועוד. העמדתי פני ישנה והמשכתי להקשיב. עד שאחת מהן אמרה "רונית". ואז התחלתי להבין שמשהו נורא קרה.
שמרו ממני את החדשות במשך כמה שעות. כשסיפרו לי בסופו של דבר, היה לי קשה להאמין ולקלוט. כעסתי על עצמי. על כך שלא דיברתי איתה, שלא נפרדתי ממנה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
