אתמול, תוך כדי שיחה טלפונית עם חברתי הקנדית ג'ודי, ראיתי שמתחת לדלת של חדר הכביסה שלי משתרבב לו משהו ארוך וצר, לבן. כמו שרוך דק. באופן אינסטנקטיבי, ניסיתי להזיז אותו בחזרה פנימה, מבלי לפתוח את הדלת. איך שנגעתי בו, הוא נכנס פנימה בעצמו. מהר מאוד. ומיד, בלי לחשוב פעמיים, החלטתי שכנראה מסתתר לו שם עכבר לבן קטן מניאק. כששאלתי בקול רועד את ג'ודי אם עכברים יכולים להגיע עד לקומה העשירית, במקום לעודד אותי ב: "השתגעת? זה בלתי אפשרי", היא אמרה "אולי" והוסיפה וסיפרה לי שכשהיא גרה בדירה שכורה במונטריאול היו לה דיירי משנה. שני עכברים. טינפו לה את הדירה בגללים ונגסו בכל דבר שמצאו. בקיצר, במקום להרגיע את החברה ההיסטרית שלה, היא הכניסה אותי לפאניקה אמיתית. איך שניתקתי את הטלפון התחלתי לחסום את הרווח שבין הדלת לרצפה. הוא אמנם צר, אבל עכברים קטנים יכולים להתכווץ גם לתוך חריץ כזה. לקחתי שני שטיחוני כניסה והצמדתי אותם לדלת עם איזה קילו של רצועות איזוליר בנד.ליתר ביטחון הצמדתי לשטיחונים את סל הכביסה הכבד. התקשרתי לבן זוגי ואמרתי לו שיגיע כבר. אני בדרך להתקף לב. אבל הוא לא יכול להגיע עד יום שישי בערב. "את סתם מדמיינת" ניסה ללא הצלחה להרגיע את עצבי הרופפים. אני בתצפיות חוזרות ונשנות על חדר הכביסה (שמיותר לציין , ישאר מבוצר עד לבואו של הגואל שלי), מהדקת מדי פעם רצועות איזוליר בנד רופפות. כל רחש קטן בדירה הקפיץ אותי במשך הלילה. אני מתה מעייפות. שימותו כל העכברים.
דע את דיירך-מידע מועיל על עכברים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שירי ג.