Dancing days are here again
I saw a lion he was standing alone with a tadpole in a jar |
 כינוי:
מנקת המקטרות בת: 32
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2010
קליפות של חיוכים
להפרד מאדם שאתה אוהב...
זה קל.
אומרים שלום.
ולא מזילים דמעה אחת.
בוכים,בלי דמעות.מבפנים.
מתחרטים.אבל שלמים עם ההחלטה.
חיים בניגודים.
לא חיים.
מבחוץ הכל בסדר.
מבפנים אתם מתים.
קליפות של חיוכים.
אבל הלב רקוב.
הלב שלי רקוב.
אכול תולעים.
לא משנה עם מי אני-אני לבד.
מסתבר שגם שהרגשתי ביחד הייתי לבד.
שיקרו לי!
ושוב האמנתי.
האדם שחשבתי שהיה הכי קרוב - שיקר.
אז למי לאמין עכשיו?
למי?
הקליפות נושרות עכשיו.
זה בסדר אני לא צריכה חיוכים.
אני לבד.
מבפנים ומבחוץ.
אני ריקה מאנשים.
אבל אני לא בוכה.
אני לא אבכה.
גם אם תשפכו לי סירוף מרוכז של בצל לתוך האישונים.
אני לא אבכה.
למה לי לבכות?
זו אשמתי.
אני הייתי הטיפשה שהאמינה.
אני זאת ששכנעה את עצמה כל הזמן הזה.
"הוא צוחק!הוא אוהב אותך!"
גם כשחשבתי:"הוא מנצל אותך".
לא רציתי להאמין.
היא היתה כל כך יפה -ההכחשה.
כל כך נעימה.
אבל נמאסה.
אז דפקתי לה סטירה.
וממנו הלכתי בלי להגיד שלום.
וגם בלי הרבה מילים.
רק:"אנחנו נפרדים".
זה נגמר-מאוחר מידי.
הוא ניצח.
אני מטומטמת כל כך.
להפרד ממישהו שאוהבים זה...
זה קל.
אומרים שלום.
לא אמרתי שלום.
אבל אני עדיין אוהבת אותו.
אני לא שווה כלום.
כמו זונה.
אני מרגישה מלוכלכת.
אני כל כך טיפשה.
כל כך טיפשה.
חייבת לשרוד את הפרידה הזאת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
