http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614I saw a lion he was standing alone with a tadpole in a jarheCopyright 2026 מנקת המקטרות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12531585<div align="right" dir="rtl">דיכאון סמוי . אתה מדוכא ואתה מודע לזה.אבל אתה חייב להוריד פרופיל. וזה לא שאני עושה את עצמי שמחה-אני באמת שמחה ברגעים מסויימים. אבל אני לא רואה את עצמי מראה לכולם את התחושה שבפנים. במיוחד באופן כזה מתמשך,בחיי כל כך הרבה זמן-זה לא הוגן כלפיהם. ואני הכי צריכה להיות מאושרת-אבל אני מאלצת את עצמי-אני מאלצת את הפנים שלי לחייך ואת הקול שלי לצחוק. אני רוצה להיות לבד אבל מפחדת מעצמי. רק העבודה עושה לי טוב. חברים עושים לי רע. אני לא רוצה להיות איתם או לשמוע מהם. אבל אני מתגעגעת אליהם כל כך. אני מתגעגעת להיות עצמי ולשמוח כמו פעם. אבל זה כל כך קשה. אני לא מאמינה ששנה שלמה לא חשבתי עליו ועכשיו הוא בכל מקום בשבילי. לרוב הוא בסיוטים שלי אבל לפעמים גם בחלומות הכי מתוקים. הוא מופיע בכל פינה... הכל בוער כמו זיכרון חי. אני רוצה לברוח מעצמי וממנו. ורק העבודה עוזרת. החברים לא.המשפחה לא. ואני יושבת וכותבת סיפורים דימיונים על נסיכים וקשת בענן כדי לרומם את מצב הרוח. אבל שום נסיך לא יוכל להציל אותי מעצמי. ושום קשת בענן לא תוכל לצבוע זכרונות אפורים של אונס ובכי... ולחשוב שבסופו של דבר, לו בכל</div>Fri, 03 Jun 2011 01:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנקת המקטרות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12531585http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267614&blog=12531585http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12150881<div align="right" dir="rtl">מכירה את זה שכל העולם שלך מתפרק? ואת ההרגשה שאין אף אחד בעולם שאכפת לו מאיך שאת מרגישה? שאף אחד לא עומד במקומך רגע וחושב איך זה להיות את. שאין לך אף אחד בעולם שאת יכולה להשען עליו. שאסור לאמין לאף אחד.לעולם. שהחיים הם רק שקר של זמן. והדברים לא מבאים על מקומם בשלום-הם רק מפרקים לך בידים. ואת כל הזמן עצובה.ואת לא מבינה-למה זה קורה לך? למה? את בטוחה שכבר עברת את כל הדברים הכי קשים ,התגברת נלחמת ואת בטוחה שלא יכול להיות כואב וקשה יותר...והנה החיים שוב נותנים לך מכה.קשה יציבה. מפילים עליך אוסף של צרות.של חדשות.אחת אחרי השניה מכה אחרי מכה.סטירה ואחריה אגרוף. ואת לבד. אף אחד לא יודע,אף אחד לא שומע... הם יודעים כבר מספיק,והם לא יבינו. הם בחיים לא יבינו איך זה להיות את.מזה החיים שלך.מזו המציאות שלך.ואיך זה שהמציאות המפורקת שלך מתפרקת עוד יותר.לפרורים. השנאה הזאת לעצמך בגלל הרחמים העצמיים. העובדה שאת לא יכולה להתאבל בשקט-כי את פשוט לא יכולה לעקל בכלל מה שאמרו לך.. את מבינה-אבל לא מבינה. ואת נושאת שתי נשמות על הכתפיים,נשמות קטנות של ילדים קטנים-שעושים יום יום בדיוק אותו הדבר-מדחיקים. </div>Wed, 10 Nov 2010 21:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנקת המקטרות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12150881http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267614&blog=12150881http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12143204<div align="right" dir="rtl">החלטתי שאני לא בורחת ובאותו הזמן לא ארדוף החלטתי לחכות בנחת שהזמן את הזיכרונות ישטוף זה העבר ההווה והעתיד. והם שייכים רק לי. הם שלי. ולפעמים צריך להשתיק את הלב ולתת להגיון לדבר. זה הכי הגיוני, זה הכי נכון, לוותר. </div>Sat, 06 Nov 2010 15:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנקת המקטרות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12143204http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267614&blog=12143204http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12112830<div align="right" dir="rtl">עם עלות השחר לאונרד יצא מהחדר שלו ולקח את זר הפרחים הסגולים שהיו מונחים על השולחן . בתיק שנשא על גבו היו רק הדברים הבסיסים ביותר לדרך- מעט מים ,חצי כיכר לחם,דף ועט. ללאונרד יש מטרה והוא יעשה הכל כדי להגיע אליה. לאונרד עולה על ווינטר ,הסוס שלו,הדרך ארוכה ומסוכנת אבל הוא לא פוחד-כי יש לו יעד. לאונרד ו-ווינטר היו רק בתחילת דרכם שתקפה אותם סופת חול ,הוא התקשה לראות ולנווט ,התקשה לרכב על ווינטר והתקשה לנשום. גם לווינטר היה קשה,אבל הוא לא ויתר-העקשנות של לאונרד חיזקה את ווינטר ולהפך. כשהם הצליחו לצאת מן הסופה שמש כבר הייתה באמצע השמיים.לאונרד רשם בדף שהביא איתו כמה דברים והכניס אותו לתיק. המים נגמרו ונשארה רק רבע כיכר לחם.ולאונרד משער שהם יגיעו ליעד רק בערב. הם ממשיכים ללכת, ולפניהם הר. לאונרד יורד מגבו של ווינטר ומלטף את ראשו...ווינטר מבין . לאונרד לוקח את זר הפרחים (שכבר נהפך בדרך לצרור ,הסופה העיפה חלק מהפרחים וחלק אכל ווינטר מרעב.) ביד ימין ,משחרר את העוקף והרסן של ווינטר וקושר אותם לגבו. הם עולים ביחד את ההר,השמש קופחת על ראשיהם. אבל לאונרד לא מרגיש את החום של השמש את הזיעה</div>Wed, 20 Oct 2010 22:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנקת המקטרות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12112830http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267614&blog=12112830http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12055657<div align="right" dir="rtl">אם יכולתי הייתי מצלמת את כל הרגעים שלי איתך. את כל הכאבים שלי הייתי אוספת,את כולם. ואז מסתכלת על רגע מסויים אחד איתך. והכל יעלם-כלא היה. הכל יראה חסר ערך-ליד הרגע הזה. אני אוהבת אותך. אני אוהבת אותך כשאתה איתי. אני אוהבת אותך כשאתה לא איתי. אני שונאת שאתה רחוק. אני שונאת שאתה לא איתי. ואני צריכה אותך שתרגיע אותי. שתאזן אותי. ברגע שאני לא איתך-אני מרגישה כמו כלום. ואני לא טובה בלעדייך. אני ממש רוצה שתדע. אני אוהבת אותך.</div>Wed, 22 Sep 2010 21:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנקת המקטרות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12055657http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267614&blog=12055657http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12048163<div align="right" dir="rtl">השעה היתה שלוש וחצי לפנות בוקר. מקום מלא באנשים-משעוממים שמחפשים חברה משעשעת. אורטל ישנה על הדשא. אתה חזרת ממקום לא ידוע עם חברה אחרת. היית מותש ועיף. המבט היפיפה שלך,שבד"כ כה מממוקד וקבוע, היה מטושטש וחולמני. נעמדת לידי וראשך נשמט מטה. "אהוב ,טוב שחזרת,אל תלך ממני שוב לעולם! אל תיהיה כל כך עיף תביט בי!תסתכל עלי!" המילים לא יצאו מהפה. אנשים אחרים דיברו אלי-לא שמעתי אותם,לא ראיתי אותם-הסתכלתי רק עליך. ולשניה החזרת לי מבט לא ממוקד. "זה לא מספיק!תתרכז בי!תראה אותי ככה כמו שאני!" פתאום- משום מקום-הזמן עצר. הלב הורה לגוף לעשות מה שהמוח לא מרשה. איבוד שליטה מוחלט. שתי הידים שלי נחו בעדינות על לחייך והרמתי את ראשך השמוט. הסתכלת עלי במבט עייף,מבין,אולי אוהב וניסת למקד את עינייך בעניי. בהינו זה בזו. ומתוך אינסטינקט לא ברור הידים שלי קירבו את פנייך לפניי. ראשי התקרב לשלך. קרוב כל כך. הגבת בשתיקה כנועה. הנשימה שלך איטית.אני הפסקתי לנשום. ואז- בן רגע הזמן החזר לעבוד. המוח שלי תפס את גודל המעשה והקפיא את הגוף. נעצרנו כשפניינו קרובות כל כך,אך רחוקות מידי. המומה מהכ</div>Sun, 19 Sep 2010 00:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנקת המקטרות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12048163http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267614&blog=12048163http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12035253<div align="right" dir="rtl">I wish I was not.Stupid.I screwed up.Shit.He's already got someone else.I should have known.They are together.He must love her -She's beautiful, really.She looks nice.I lost him.I wish I was not.Stupid. אני לא רוצה להיות יותר. אין טעם. פאק,איזה חרא. טיפשה!!! אידיוטית!!! תראי מה עשית! תראי מה קרה! תסתכלי! תראי!זה כואב לך? זה מגיע לך! טיפשהההההה!!!! תעלמי! תעלמי! תעלמי!!!!!!! אני לא רוצה לראות אותך. אני לא רוצה לחשוב עליך. תעלמי! תעלמי! די כבר.</div>Sat, 11 Sep 2010 23:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנקת המקטרות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12035253http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267614&blog=12035253http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12028893<div align="right" dir="rtl">I just need you happy. When you're happy - I'm carefree, I'm floating in a cloud of joy. Just your smile, Some words from you,One look from you - I feel important. I feel like you care about me - even if you don't really care. It feels so good, you know!? It's like a drug. You're my drug. I'm flying Full of happiness. <span style="background-color: #fff</div>Thu, 09 Sep 2010 01:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנקת המקטרות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12028893http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267614&blog=12028893http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12014841<div align="right" dir="rtl">בשיא הרצינות.אני באנרגיות ממש טובות עכשיו.אני מרגישה חזקה ומחודשת.אני חושבת שאני יודעת למה.זה בגלל שהיקירות שלי חזרו מפולניה.והן הביאו איתן טונות של אנרגיות טובות.ושמחת חיים.משום מה-עכשיו שאני כותבת על זה זה נשמע מוזר:להביא שמחת חיים מהמקום בו ישן אלוהים(כאן אלוהים ישן =פה-לן-יה' = פולניה ).אנרגיות טובות,אנרגיות טובות.אני צריכה רק אותן -וכל העולם יכול ללכת לעזאזל.איזה מזל שהן באו.איזה מזל.המלאכיות שלי חזרו.סוף סוף.</div>Wed, 01 Sep 2010 21:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנקת המקטרות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12014841http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267614&blog=12014841http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12002322<div align="right" dir="rtl">להפרד מאדם שאתה אוהב...זה קל.אומרים שלום.ולא מזילים דמעה אחת.בוכים,בלי דמעות.מבפנים.מתחרטים.אבל שלמים עם ההחלטה.חיים בניגודים.לא חיים.מבחוץ הכל בסדר.מבפנים אתם מתים.קליפות של חיוכים.אבל הלב רקוב.הלב שלי רקוב.אכול תולעים.לא משנה עם מי אני-אני לבד.מסתבר שגם שהרגשתי ביחד הייתי לבד.שיקרו לי!ושוב האמנתי.האדם שחשבתי שהיה הכי קרוב - שיקר.אז למי לאמין עכשיו?למי?הקליפות נושרות עכשיו.זה בסדר אני לא צריכה חיוכים.אני לבד.מבפנים ומבחוץ.אני ריקה מאנשים.אבל אני לא בוכה.אני לא אבכה.גם אם תשפכו לי סירוף מרוכז של בצל לתוך האישונים.אני לא אבכה.למה לי לבכות?זו אשמתי.אני הייתי הטיפשה שהאמינה.אני זאת ששכנעה את עצמה כל הזמן הזה."הוא צוחק!הוא אוהב אותך!"גם כשחשבתי:"הוא מנצל אותך".לא רציתי להאמין.היא היתה כל כך יפה -ההכחשה.כל כך נעימה.אבל נמאסה.אז דפקתי לה סטירה.וממנו הלכתי בלי להגיד שלום.וגם בלי הרבה מילים.רק:"אנחנו נפרדים".זה נגמר-מאוחר מידי.הוא ניצח.אני מטומטמת כל כך.להפרד ממישהו שאוהבים זה...זה קל.אומרים שלום.לא אמרתי שלום.אבל אני עדיין אוהבת אותו.&amp;;אני לא שווה כלום.כמו זונה.אני מרגישה מלוכלכת.אני כל כ</div>Thu, 26 Aug 2010 23:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנקת המקטרות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=267614&blogcode=12002322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=267614&blog=12002322