החיים מאחורי בלון

אני לא כותבת הרבה בבלוג,רק שאני צריכה לפרוק משהו מהלב.

אז כמו שכתבתי מיד לאחר הראיון לא התקבלתי לבוסטון.

זה טיפה מאכזב שאתה יודע שיכולת לתת יותר.

אם הייתי מתכוננת מראש למרות שכן היתכוננתי קצת,או

לא הולכת בדיוק ביום שכל האנגלים הלכו לא יודעת אולי זה פשוט המזל שלי

לא להיתקבל לדברים אני יודעת הסיכוי קטן אבל .. אין לי מושג /:

אני בן אדם שכאשר הוא נלחץ זה הופך לטרגדיה גדולה.

לא יודעת מה לענות ,אפילו על שאלה פשוטה שתיכנתי לה מגילה מראש.

טוב לא נורא , שנה הבאה נפעיל את הפרוטקציות של אבא...

אבל דבר אחד מאכזב בידיעה שאם הייתי בכיתה אחרת שהיא לא כמו הכיתת מצוינות

היה לי סיכוי גבוה טוב ככה זה תמיד צריך לשאוף למצוינות ועכשיו אני סתם מתחילה

להמציא תירוצים. אם הייתי הולכת לפרויקט אולי הייתי מוצאת את היהודייה שביXD

מזל שנ' לא היתקבלה ככה הייתי מרגישה אכזבה גדולה אם כולם היו מתקבלים חוץ ממני.

אוו אני אדם נורא אנוכי , אולי זה הגורל שלי .

בזמן אחרון אני מתחילה להאמין בגורל שככה נקבע מראש וככה צריך להאמין זה נותן לי מין תחושה

חיובית שכזו לא יודעת למה .....

זזתי לילמוד למבחן בהיסטוריה שביום שישי

למתמטיקה אני לא לומדת גם ככה אני אכשל

ביי.....^_^