כי כל אחד,ועל מה שהוא משלם.

365 ימים

116 כדורים

1920 סיגרית

285 משכחי כאבים-לפחות-

198 פעמים של שיכרון חושים -לפחות-

אני בכלל לא רוצה לחשוב איך הכבד שלי נראה ומתפקד.

אז התקופה הנהדרת קצת עברה לה,עדיין טוב.אבל לא מספיק.

לא מספיק יפה,לא מספיק מוכשרת,עוזרת,מתעניינת,רזה,

ותמיד היה לי מעל ומעבר,היה לי חדר שכל בת הייתה חולמת כבר מגיל קטן,

יש לי בגדים ונעליים ותקציב מפה ועד הודעה חדשה,

יש לי עבודה,יש לי חברות שאני יכולה לסמוך עליהן,

יש לי חבר שבכל יום הקשר שלנו מתחזק,

יש לי חדר גדול,עם מרפסת,יש לי אפילו הליכון רק שלי.

ועדיין שום דבר לא מספיק לי.

אם רק הדימוי הזה היה קצת יותר גבוהה.

הדיומי העצמי הזה שכ"כ נשלל במהלך השנים.

ותמיד אמרו לי שאני יפה,שאני מוכשרת יצירתית ורוקדת מדהים.

הבעיה היא שאף פעם לא הרגשתי ככה באמת.

הבעיה היא לא בסביבה,וגם אף פעם לא הייתה.

אלא בי.

אני אוכלת בלי תקנה,וחזרתי לקחת כדורים,כי באמת נמאס לי מהמצב הזה.

אני מוצאת את עצמי אוכלת ואוכלת דברים שפעם אולי הייתי אוכלת רק ביס מהם וגם זה בקושי,

אני אוכלת משולש פיצה בכלל בלי בעיה...

גלידות וטוסטים.אני באמת מפחדת לראות מה ניהיה ממני.

איכ.

עוד שבוע אני יוצאת למחנה של 10 ימים,אמא אמרה שהיא דואגת שאני לא אוכל שם..

אז סיכמנו שאני אקנה הרבה פריכיות ותפוחים..

היא בכלל מתחילה לעצבן אותי עם כל הקריזות שלה.לפעמים יש ימים שאני מרגישה שאני לא יכולה שהיא לא לידי ולפעמים יש יים שאני רוצה שהיא רק תלך כבר.

לא כתבתי,אבל לפני שבועיים אולי יותר סיימתי עם הפסיכולוגית.סוף סוף.

הורדתי אותה מכל חשש אפשרי,ממש שחקנית,מסובבת את כולם לפי הרצונות שלי.

מה ניהיה ממני? גם כשבאים לעזרתי אני נגד?

אני באמת כבר לא יודעת מי אני ואיפה אני עומדת.