כי כל אחד,ועל מה שהוא משלם.

הגלים מפחדים לגעת כמו המילים שמפחדות להאמר,

ההרגשה הקרה שפוצעת כמו שהלב מרגיש רק כאב,

חוסר הוודאות שמתנוסס מעל הגלים..

ושוב אני חושבת שאאבד אותך לעולמים.

הרגשה כזו של חוסר וודאות פחדתי,פחדתי שהוא לא רוצה יותר שעבר לו נגמר לו...

אבל עבר מקווה ויהיה בסדר,ויהיה אפילו טוב.

אליהן אני מתחילה לפתח כעס עצום,

היא עסוקה בעצמה כ"כ שהיא אפילו לא שמה לב שמשהו לא בסדר.

היא עובדת כל היום ומראה חוסר התעניינות מובהק,

היא איתי המון אבל לפעמים יש לה רגעים שהיא אגואיסטית שפשוט נמאס.

היא דווקא בסדר לפעמים איתי ולפעמים לא אבל ההרגשה שזה בא ממנה,מתוך רצון לא ממחויבות עושה לי טוב.

הן נותנות לי הרגשה מגעילה,וכמה שהן יגידו שהן פה וכמה שהן יחבקו אותי אני לא מסוגלת לא יכולה,כי כשמגיע רגע האמת הכל מתפרץ החוצה וכל אחת חוזרת לעצמה...לבועה הענקית שלה,שכל העולם סובב סביבה,

שאני מתקשרת אני מבררת מה חדש מה שלומן להראות שאיכפת לי,וחלקן לא יודעות מה חדש איתי איך אני מרגישה מה אני חושבת..לפחות לא כמו פעם.

היינו בסמינר ביום שישי ושבת בחוף ניצנים,היה הכי כייף בעולם היה נהדר,הכי טוב שיכול להיות,

שנכנסתי למים נכנסתי עם חולצה והיו מדוזות והרגשתי דיי רע אבל בקטנה השתזפתי בפנים וקצת בידיים.

באמת לא חשבתי שיכולתי להנות יותר ממה שנהנתי.

החופש כבר נראה לי עצוב,אני רוצה לדבר איתו..הוא כ"כ חסר לי.

השיחות איתו היו מסבירות לי המון על עצמי בלי בכלל לדעת,פשוא אח"כ הייתי חושבת על הכל והדברים היו מסתדרים לי.

השמנתי המון,לא מדדתי אבל אני רואה את זה,בא לי להקיא מעצמי מהגועל שעוטף אותי,

הכדורים בעייתים עכשיו עם כל היציאות והבריכה והים..

עוד נראה מה יהיה.

3>

עריכה:

הכל נהרס..אכלתי המון.

אני בכלל לא רוצה לחשוב על זה.

מהיום אני מתחילה מחדש,אבל באמת.=\

בע שונאת לא לעמוד בפני עצמי.שמנה