כי כל אחד,ועל מה שהוא משלם.

זמן מוזר ולא ידוע,

תמיד הייתי מופרעת אכילה,מגיל חצי שנה שהתחילו להאכיל אותי ירקות מרוסקים הייתי מקיאה הכל,

פעם..העניין לא היה מרצון..הייתה לי בעיה

וכבר בגיל 11 חודשים עברתי ניתוח ורוב הדברים הסתדרו.

לפי סיפורים ותמונות הייתי נוצה,ההורים שלי בכו בשבילי כל פעם שהייתי נופלת או מקבלת מכה ופשוט הייתי נשברת מרוב קלילות,אינספור פעמים התגלגלתי במדרגות של הבית הישן בגלל איבוד חוסר שיווי משקל.

שיער בקושי היה לי ובגיל 4 וחצי רק התחיל להיות לי שיער ארוך.

הייתי בלונדינית,רזה וקטנה.

את תחושת הזמן והמקום איבדתי כבר בסוף כיתה ז'.

אני זוכרת שטסתי להולנד ופשוט לא הרגשתי שאני בארץ שונה בזמן כלשהו..

מאז נראה לי הכל התחיל.הייתי ענקית,וכל מה שאכלתי שם היה רק צ'יפס צ'יפס וצ'יפס...

במטוס חזרה אמא אמרה שכשנגיע לארץ אני והיא נתחיל בדיאטה וכמובן שהסכמתי..

כשחזרנו לארץ היא באמת התחילה בדיאטה ואפילו אבא הצטרף..ואני?כלום.

הם עבדו לפי שיטה של שומרי משקל,נקודות והיא הורידה 9 קילו והוא 10.

הם נראו רזים פתאום..ואני? נשארתי גדולה.

תמיד היו ההערות האלו של "לא כדאי שוקולד.." "את תאכלי את כל זה?!?"

וככה חצי שנה עברה שהם נראים מעולה בגזרתם..ואני פשוט לא.

יום אחד נסענו לחרמון לטייל אח שלי ואבא שלי עשו סקי וסנובורד..

ואני הייתי בשיעור של המתלמדים.

שבאנו להשכיר ציוד שאלו כמה אני שוקלת ואמרתי 54,בכלל בלי היסוס.

אמא דיי נדהמה..ואמרה לי בעדינות שבצבא היא שקלה ככה..ואפילו פחות.מה שהיום אני חושבת שהיה חוסר טאקט מושלם.

הכל פתאום היה לי רע..והתחלתי להוריד בכמויות האוכל.

ניסיתי להקיא והתחלתי לקרוא בבלוגים של בנות אנורקסיות או מתיימרות להיות כאלו.

העולם הזה פתאום נגלה אליי..והרגיש לי כ"כ טוב וקרוב.

בסוף כיתה ח',בסוף הקיץ..הפכתי לצימחונית,הרגשתי מעולה שיכולתי לשלוט בעצמי לפחות בעניין הזה..

מאז כבר הכדורים היו חלק מהחיים שלי וגם ההקאות באו פעם בכמה זמן..

עכשיו אני עולה ויורדת, ותאמת אף אחד לא יודע כמה אני שוקלת למרות שהחלפתי קידומת ממזמן..אבל הבושה..

הבושה ההיא שנחשפתי אליה אז..פעם.מפחדת שתחזור על עצמה.

עכשיו אני מתנדנדת בין הקלילות לכבדות..עם שיער חום בהיר וארוך שהתחיל לנשור לפני הרבה זמן.ואמא ואבא כבר מעירים על כך שאני לא אוכלת ושרזיתי אבל אני לא יכולה לעמוד בציפיות של כולם ותאמת גם לא רוצה.

אז כמה שאני תורמת לסביבה ואני פעילה חברתית בצורה יוצאת דופן,וכמה שאני אוהבת לקחת הכל על עצמי,

כנראה רק ככה אני לא מתעסקת בעצמי ובבעיות שלי.

בעייתית כבר אמרתי?