כי כל אחד,ועל מה שהוא משלם.

הימים עוברים יחסית בשקט..עוד כדור פחות כדור,עוד הקאה פחות הקאה..

מי כבר שם לב?

לרקוד עד שיוצאת הנשמה,עד שאני כבר לא יכולה.תשושה ועייפה..

ומיום ליום ההופעה קרבה ואיתה הרגשת הכישלון.

והמבטים האלו שמצפים ממני לכ"כ הרבה..

והמילים שכ"כ משקרות,שנותנות עולם אחר.

היום בשיעור ראינו סרט על הפרעות אכילה,אחרי איזה 20 שעות של צום ואחרי הסרט ההרגשה של הכאב עלתה בי,הרצון להקיא, בעצם כלום..

והיה דיון כ"כ מטומטם.."זה לא בריא","לא ידעתי שזה כל הנזקים..עכשיו אני יודע",

מה אתה יודע..בגלל שראית מישהי שפעם הייתה מקיאה?

בגלל שחשבתם שראיתם הכל,אנשים פתטים.לא יודעת למה אבל הדיון הזה כ"כ עצבן אותי.בע.

והשאלה הזו..איך אני מעיזה בכלל ללכת עם טייץ כ"כ צמוד,שמראה ומבליט כל חלק וחלק.איך?

אני נגעלת מעצמי,כל היום מסתובבת עם בחילות וכאבי בטן וראש בלתי נורמליים,ונמאס לי..

אבל הכוח הזה,השליטה בעצם שיוצאת מכלל שליטה..הכוח שמשלח את הכוח.

המורה שלי באה שלשום ואמרה לי,

"אני רוצה שתתחילי לאכול ארוחות בוקר,משהו קטן אפילו,זה לא בריא לא לאכול בבוקר"

טוב,כיאלו אני לא אוכלת מספיק אחרי הצהרים,

גם אבא בא אליי ביציאה הבוקר,

"מה את מרעיבה את עצמך?,למה את לא אוכלת?"

אולי כי במשך 15 שנותיי הנפלאות האלו אף פעם לא הייתי אוכלת ארוחות בוקר,

אף פעם.

והשולחן שלי מלא בבקבוקי דיאט קולה,ודיאט ספרייט שלא נגמרו.לפחות 6 בקבוקים.

והבלאגן שוב חוגג.

בנוסף לכל התחילו לי כאבי שיניים.

העייפות גוברת על הכל,העיניים נעצמות בכל רגע אפשרי,התחלתי לקרוא שוב את מבוזבזת..

נמאס לי לחפש מקום,אני רוצה להיות שייכת למקום כלשהו,קשורה להכל,ולא מתנודדת בין חברות,אני אוהבת את חברות שלי,הן בשבילי הכל..אבל לפעמים יש את ההרגשה הזו שאני לא קשורה לשם,למרות שתמיד שאני צריכה אוזן קשבת הן שם בשבילי..ואם אני לא מרגישה טוב אז הן מתקשרות..או סתם שמשעמם אנחנו צוחקות ומוצאות את הדרך שלנו להנות,זו לא אשמתן,זו אשמתי אני מתרחקת אני גם מרחיקה.בעיקר מרחיקה,כן.

יום מגמות עבר בהצלחה ודווקא דיי מעניין,בחרתי משפטים כימיה ותאטרון..ועל המורות השארתי רושם דיי טוב,נקווה שיהיה טוב.

 חברות מעירות לי המון על האוכל,חברות והסביבה,על צורת האכילה,הזמן שלוקח,הכמות הקטנה.

אני פשוט לא יכולה יותר,אני אוכלת לאט,בחתיכות קטנות ודווקא דיי הרבה.=\

אני מפחדת שכמו שחזרתי להקיא אני אחזור גם לחתוך,להוציא עצבים.

תקופה לא משהו,נקווה שתעבור מהר.

נמאס.