כי כל אחד,ועל מה שהוא משלם.

אוכלת,אוכלת,אוכלת..מקיאה,לוקחת כדור.

אוכלת,אוכלת,אוכלת..מקיאה,לוקחת כדור אחד לפחות.

אוכלת,אוכלת,אוכלת..מקיאה,לוקחת כדורים.

ובכלל לא אכלתי יותר מ-800 קלוריות,אבל הרגשתי נפוחה,ואכולה מבפנים.

כבר 3 ימים הגלגל הזה מתגלגל בדרך שלו...

וכואב לי הגרון כבר מלהקיא,

וכואבת לי הבטן מהכדורים האלו,

וללכת לישון ולברוח מהכל זה הכי קל,ותאמת גם הכי מתממש.

ודיברתי איתו היום,והשתחררתי לפחות מהנושא הזה,כי באמת זה העיק עליי כ"כ.

אמרתי לו הכל,הוא פלט כמה מילים בין שטף המילים שיצאו כ"כ בקלילות אחרי הרבה זמן שלא דיברתי עם בנאדם על הנושא הזה..והוא נראה לי ספג הכל,את כל הלכלוך שלי..את כל הרוע שהצטבר בי כלפיי אנשים.

וגם את כל הרוע הזה שהצטבר בי כלפיו.כל הכעס.כל התסבוך והטמטום.

לכל דבר יש פתאום טעם מגעיל,קשה לי לבלוע,קשה לי לדבר,כואב לי.

הערות:

קניתי היום דיאט ספרייט,המורה שלימדה אותי בכיתה אמרה לי שאני חיוורת ושלחה אותי ללכת לשתות או להתקשר להורים כדי להשתחרר.

הלכתי לקפיטריה ואיזו מורה,שהייתה מורה שלי שנה שעברה אמרה:

היא: איך את מרגישה?

אני: כואב קצת הראש אבל בסדר,למה?

-בינתיים מבקשת דיאט ספרייט.

היא: את נראית לי חולה,וגם מה עשית לעצמך?,רזית בטירוף.

-הוא נותן לי רגיל ואני מתקנת אותו,דיאט,דיאט בבקשה.

אני: איפה בדיוק? -בציניות.

היא: קחי תמונה משנה שעברה ותראי כמה שרזית.

הלוואי.

הוא אמר לי היום שניה לפני שהוא הלך..

"לא תמותי אם תחייכי קצת."

תסתכלו,על העיניים,לא על החיוך.

החיוך תמיד היה שם,תמיד יהיה שם..כמסכה,כהגנה.

העיניים אומרות הכל,לפחות לי ואצלי.הן גמורות,כבר לא מדברות,

אבודות.

*עריכה*

ארוחת בוקר:-

משך יום:מים תפוח-75 קל'

ארוחת צהרים:2כפות אורז- 75 קל'

חתיכת ברוקולי-20 קל'

קציצה,בלי בשר-100 קל'

קטשופ-40 קל'

פופיס-13 קל'

סה"כ-323 קל'.

נקווה לגמור את היום בלי כדורים.והקאות.