"אתה יודע שאני יכולה לשתות הרבה. אלכוהול לא משפיע עלי" אמרה לי בחיוך. ישבנו בבר חשוך, עם מוסיקה נחמדה וחשבתי שהגיע הזמן לנסות ולבדוק את המיתוס. אחרי בירה אחת ושני צ'ייסרים כנראה שהמיתוס כבר קצת נסדק כי הלשון התחילה להשתחרר הצחוק גבר וסימנים ברורים של התמסטלות נראו ברקע. "שלך יותר גדול" ענתה לשאלה שלא הייתה קשורה לתשובה. צחקתי. "זה לא חשוב לי בכלל וזה לא מה ששאלתי" אמרתי לה. "טוב רציתי להוריד את זה מהשולחן" ענתה. עוד לגימה מכוס בירה נוספת וצ'ייסר נוסף סיימו את המנה בשבילה. "תזמין חשבון. נהייתי חננה" אמרה לי. ומיהרתי לסמן לברמנית כדי שאפשר יהיה להציל עוד משהו מהלילה הזה. קצת אלכוהול מוסיף בדרך כלל לחרמנות, הרבה אלכוהול הורג אותה. "לא יודעת מה קרה לי באמת נהייתי חננה" חזרה והתנצלה בדרך למכונית. נכנסנו למכונית ונסענו במהירות הביתה.
עד שהגענו חלק מהאדים כבר התפוגגו קצת אבל נשאר מספיק בשביל להגיע למיטה באוירה הנכונה. "אתה לא מבין מה אתה עושה לי בגוף" אמרה לי, "אני בכלל לא כאן, אני מרחפת". כנראה שלאלכוהול יש תרומה כלשהי. הכל יותר משוחרר, יותר נועז, מערפל תחושות, ומחדד אחרות. לא יודע אם זה רק האלכוהול, או שנוספו לזה גם הקרבה, האוירה והאינטימיות שחווינו יחד באותו ערב, אבל אין ספק שהלילה היה אחד מהמיוחדים והמסעירים. התחושות איתה תמיד מיוחדות. חננה או לא חננה, היא עושה לי את זה ביג טיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
