הקונפורמיסט

ביום שלישי הילדים שלי היו אצלי. ושוב, מפגש כאילו מקרי בחוץ. הזמנה להיכרות, ולא עברו 10 שניות ושלוש הבנות שלי כבר היו בחדר של הבת שלה, מורחות לק, מדברות, מתגלגלות, ודינמיקה כאילו הן מכירות כבר שנים. גם הבן שלי שהוא ביישן מטבעו ולוקח לו זמן להיפתח עם אנשים חדשים מצא מהר מאוד את מקומו, וכולם הפכו לחבורה רעשנית אחת. ואנחנו בסה"כ השכנים, עומדים ומסתכלים נפעמים ולא מאמינים למראה עינינו. כימיה כזו מיידית, לא שיערנו. כמויות הצחוק והשמחה שמילאו את הבית באותו ערב היו בלתי נדלות. והם פשוט לא רצו להרפות אלה מאלה. ממש אהבה נוצרה שם. והם כל כך אהבו אותה. נמשכו אליה כמו למגנט. ושלה לשלי. ואחרי שאכלו את הפיצה שהזמנו להם היא לקחה את כולם לגלידה השכונתית. צפיתי בה הולכת וכולם עימה. כמו אמא אווזה וששת הגוזלים. בעשר כשכבר הייתי חייב להחזיר אותם אלי כדי שילכו לישון, הם פשוט לא רצו להתנתק. חיבוקים נשיקות והבטחה לבוא שוב ביום חמישי, כשהם שוב כאן.

כבר יומיים לא מפסיקים לחשוב על זה. כל כך מדהים. אבל גם קצת מפחיד. מחייב אותנו לזהירות כפולה ומכופלת. היא גם אמרה שזה כבר יצא משליטתנו. הילדים כבר ייצרו להם את המעגלים שלהם. שהבנות שלה ממש התאהבו בילדים. במיוחד בקטנה שהיא מין גאון מצחיק קטן וחמוד שלא מסרבת אף פעם לחיבוק ונשיקה. ואני ניסיתי לדמיין מה יהיה בעוד שנה. האם נוכל אז לגלות את אהבתנו. ואיך הם שכבר יכירו כל כך טוב יקבלו את זה. והאם נוכל לגור יחד היא, אני וששה ילדים. האמת שהתמונות שעלו לי בדמיון היו נורא שמחות ועליזות. אבל אולי כי אני מתעלם גם מהקשיים ומהאפשרות שהילדים נורא פתוחים להכיר אנשים כל עוד זה לא מאיים להם על התפיסות והרגשות וכל עוד זה לא פוגע בעולם שלהם ואולי יגיבו אחרת כשידעו על הקשר שבינינו. מוקדם עוד לחשוב על זה, אבל לחלום מותר. כי כבר ראיתי שאיתה חלומות יכולים להתגשם, וכל מה שחשבנו עליו מתרחש נגד עינינו במהירות מדהימה.

גרושתי נוסעת היום לסו"ש ארוך. והילדים יהיו אצלי מהיום אחה"צ עד למוצ"ש. והבנות שלה כבר הזמינו אותנו לארוחת שישי יחד. וכל דבר כזה מצליח לרגש ולשמח כל כך. כי להם זה להיות במקום נחמד עם חברים ולנו זו תהיה מין המחשה של החלום, ולו לזמן קצר.