הקונפורמיסט

מחר עובר דירה. כל כך הרבה דירות עברתי. אני חושב שיותר מ-10 מאז שהתחתנתי. זה בעיקר היה בגלל החיבה של האקסית שלי למעברים. אבל הנה גם אחרי הפרידה ממנה זה לא מסתיים. את הדירה הזו אני עוזב בגלל שאני חושד שלהתנכלות למכונית שלי יש קשר ישיר לסכסוך שמתנהל על הדירה הזו. אני באמת מקווה שזה בגלל זה וזה יסתיים אחרי שאעבור. מקווה שלא אגלה כי מישהו אחר עושה את זה כי הוא רוצה לפגוע בי. האמת שאני שונא לעבור. עד שמתרגל ומתאקלם לבית חדש, המעבר דורש שוב תקופה של הסתגלות. והפעם המעבר צפוי להיות לתקופה קצרה במיוחד. עד הקיץ. ואחר כך מתכנן לעבור להתגורר עם הסופרת. האמנם כך זה יהיה?

היום בערב הלכתי אליה. לראשונה כשהילדים היו בבית, אחרי המעבר. התגובה שלהם הייתה זועמת. הסתגרות בחדרים. כעס. לא מדברים איתי, לא מתייחסים אלי, ואחרי שהלכתי כעס ובכי עם אמא שלהם. מבין אותם. בחיי שמבין. אבל עשה לי צביטה בלב. כי לפני שידעו שהיא ואני חברים, הייתה אהבה הדדית. באמת שאוהב אותם. והיו איתם המון רגעים של כיף. וצובט בלב שהאהבה שלי ושל אמא שלהם פוגעת בהם כל כך וגורמת להם לכזה כאב וכעס. אני מאמין שזה לא ימשך הרבה זמן, אבל היום היה לי די עצוב וכואב לחוות את זה. לא נשארתי הרבה. קפה, ארוחה קצרה עם הסופרת, קצת דיבורים במרפסת החיצונית, פחות משעה והלכתי. והפעם הלבד הרגיש זיפת במיוחד. יעבור אני יודע שיעבור, אבל מת להיות כבר אחרי.

דווקא אצל הילדים שלי הדברים התקבלו בצורה הרבה יותר טובה. אולי הזמן עשה את שלו. השבוע, השנייה שלי, החכמה והמדהימה, אמרה לי שהיא רוצה שנזמין את הסופרת אחרי שנעבור לבית החדש, שהיה הבית שלה, אלינו, כדי שתראה את הבית שלנו שהיה שלה. שנזמין אותה לארוחת ערב איתנו. זה כל כך חימם לי את הלב לראות את הקבלה הזו, ואת הידיעה כי הסיבה לקבלה הזו היא האהבה שהוקרנה כלפיה, והקבלה של הסופרת את הילדים שלי, עם המון חום ואהבה. והם מחזירים בחזרה. הלוואי שגם שלה יצליחו להתגבר על הכעסים שלהם מהמצב ויקבלו אותי. אני יודע שהיא עושה את הדברים נכון, וברגישות עם הילדים שלה כדי לרכך את ההתנגדויות ולתת מענה לכאב ולכעס שלהם. יודע ומבין שזה חלק טבעי  של התהליך, ואולי אפילו היה צפוי. רק שהקשר שנוצר בינינו היה כזה שאולי אפשר לי לשגות באיזו אשליה שהדברים יהיו אחרת. שהם מבינים שזה לא סתם משחק, ושאני לא מנסה להתחבב עליהם, אלא הכל אמיתי, ובא מהלב. נראה לי שאני סתם מתחרבש עם עצמי, ואולי סתם נותן לזה להשפיע עלי יותר ממה שצריך. ודווקא למרות שידעתי מה צפוי חשבתי שהנה צריך לעשות את הצעד הזה, לספוג את מה שיש להם להוציא, ובטוח שאני חזק ויודע להתמודד, הדברים החלו להשפיע עלי. לא מבין למה אחרי שחזרתי הביתה, דווקא אז הדברים פתאום חדרו את ההגנה שלי, ותפסו אותי קצת לא מוכן, ורגשני. והנה הסופרת שבתחילת הערב נראתה קצת מעורערת מהתגובה שלהם, התעשתה ולקחה את העניינים לידיים, ישבה איתם, דיברה, הקשיבה, הבהירה. טוב שאנחנו משלימים זה את זו ויודעים גם מתי לתת גיבוי, ומתי לסייע זה לזו כדי לא ליפול לבורות ולמלכודות הרבות שמונחות לפתחנו.

אני חושב ששבוע הבא נלך עוד פעם להתייעץ. לקבל קצת כיוונים או חיזוקים או דעה של גורם מקצועי אובייקטיבי שיכול לראות את הדברים מהצד ויעזור לנו לדעת איך נכון להתקדם. זה מדהים איך אני מרגיש נשוי לה ושותף שלה הרבה יותר ממה שהייתי עם האקסית שלה הייתי נשוי כמעט 13 שנים. שמח שיש לי אותה. שמח ומרגיש בר מזל. בר מזל למרות כל הקשיים. מאמין שהם יסתיימו. מאמין ויודע.