ביום שני הלכנו, הסופרת ואני, לראות את הבית החדש. האמת בית מדהים. די חדש, הכל בנוי ברמה גבוהה מאוד. שינוי בולט לעומת שני הבתים הישנים בהם אנו גרים עכשיו. הוא גדול, ומתאים מאוד, כאשר נעבור לגור יחד. אבל הוא לא יכול לשמש את שנינו בתקופה שעד אז. היחידה הקטנה לא מתאימה, וההפרדה לא ממש קיימת. חוץ מזה הבנו שזו גם לא הדרך הנכונה. יש שלבים שאי אפשר לדלג עליהם. עם כל הרצון שלנו להיות יחד, אי אפשר להתעלם מהקושי שזה יגרום לילדים. וכאן לא עובדת שיטת ה"זבנג וגמרנו" אלא דווקא "תכנית השלבים".
אז חשבנו באיזה שהוא שלב קרוב לספר לילדים שהתחלנו לצאת יחד, ולאט לאט להגדיל את הנוכחות אחד בחיים של האחר. ולתת להם לעכל את הדברים לאט לאט. כדי שכאשר נרצה כבר לעבור לגור יחד, זה לא יראה שינוי כל כך דרמטי.
ובינתיים, אנחנו מתלבטים אם הסופרת תעבור לבית הגדול כבר עתה. מתוך ראיה שכך הם כבר יתרגלו לבית, ואז בעוד מספר חודשים כשאני אעבור אליהם, זה לא יהיה מעבר כפול וטראומטי, אלא משהו יותר מדורג. הדרך הזו עליה חשבה הסופרת נראית לי נכונה. הקושי היחיד הוא כמובן העלויות. זה כאילו להחזיק שני בתים כמו שלי בו זמנית למשך חצי שנה. וזה לא מעט. אני יודע שהיא מאוד רוצה לעשות את השינוי. ראינו בעיני רוחנו איך הבית יראה עם כולם יחד, ואיפה יהיה כל ילד ממוקם, ומה נעשה ואיך הכל יראה. כי חוץ מזה יש בזה אמירה ברורה וחד משמעית לגבי העתיד. עם האמירה אין לי שום קושי. להיפך. מבחינתי, ואם לא היו הקשיים שתיארתי, הייתי מוכן ורוצה לעבור לגור איתה כבר היום. לא מפחד מההתחייבות הזו. אבל יש לי חשש מהכבדת הנטל הכספי. הכבדה שתהיה על כתפי שנינו, כאשר כבר לקחנו על עצמנו כל מיני התחייבויות. בעיקר בעסק החדש, שהולך יותר לאט ממה שחשבנו וקיווינו, ונראה שגם בו נצטרך להשקיע סכומים לא מבוטלים נוספים.
מאידך, זה נראה תהליך נכון והגיוני, וגם אם נצטרך להשקיע בזה יותר כסף ומאמץ בחודשים הקרובים, לטווח הארוך, זה יכול מאוד להשתלם.
בקיצור התלבטות לא פשוטה, אבל נצטרך לקבל החלטה ממש בקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
