הקונפורמיסט

"אילו היא היתה יודעת כמה אני אוהב אותה" הרהרתי לי היום, ולא בפעם הראשונה. ובאמת לפעמים חושב שאיך זה שהיא לא מרגישה עד כמה. ואיך זה שלפעמים צפות ועולות כל מיני שאלות. מהיכן חוסר הביטחון. ואז הכל חוזר לקדמותו והאהבה נראית או אז כאילו אין דבר חזק ונפלא ממנה.

מערכת יחסים שנייה. פרק ב' קוראים לזה לפעמים. לא אוהב את המונח הזה - פרק ב'. אלו לא פרקים בסיפור, ואני לא רוצה להגיע גם לפרק ג'. זו מערכת יחסים אחרת. נוספת. שונה. ומה עושה אותה שונה או אולי דומה למה שהיה? ברור שהיא חייבת להיות שונה. אחרת גורלה עלול להיות כמו זו הקודמת. זו שהתפרקה. אבל מה עושה אותה כל כך שונה? החיבור השונה בין אנשים שונים? השינוי הפנימי שהחלטתי לעבור ואולי גם עברתי? הלימוד משגיאות העבר? ומה עם ההרגלים? אלה שאתה לוקח איתך לכל מקום ומתקשה לפעמים להפטר מחלק מהם. ומה עם ההרגלים שלה? אלה שהיא הביאה איתה ממערכת היחסים הקודמת שלה? האם גם היא הצליחה להיפטר מאלה שהכשילו אותה אז? ולפעמים הימים נראים כל כך מורכבים. וביחוד כאשר מגיעות השתיקות. הפגיעות.

"אילו היא היתה יודעת כמה אני אוהב אותה" - אהבה לבדה לא מספיקה? אז כנראה שלא. וצריך תמיד להישאר עירני כדי לראות מתי אתה עלול ליפול לבורות הישנים. אלה שגרמו לחיים הקודמים שלך להגיע להיכן שהגיעו. לאותם מקומות שנשבעת שלא תגיע אליהם שוב. והרי הכי נוח לחזור להרגלים הישנים ולתת לפחדים שאתה כל כך רגיל אליהם לחזור ולנהל אותך.

לא הפעם. הפעם אני אוודא שהיא תדע ותרגיש כל יום מחדש כמה אני אוהב אותה. והאחריות היא כולה שלי על החלק שלי. כי לא אתן למזל שנקרה בדרכי לחמוק, ולא אתן לעצמי לחזור אחורה.

אחרי שנה קשה ומטלטלת הצלחתי להגיע למקום מופלא. אני עצמי לא תמיד מאמין. מסתכל אחורה על כל מה שעבר ויודע שעברתי התמודדויות לא פשוטות בכלל. ועדיין עובר, אלא שבהבדל אחד. היום אני יכול להם יותר בקלות. הדברים כבר לא מטלטלים אותי כמו פעם. המשברים פחות מאיימים. כבר לא נראים אקוטיים כמו לפני שנה. הכח הפנימי גדול הרבה יותר. והאופטימיות בהתאם.

אני אוהב אותה. ואני אוודא שהיא תדע את זה ותרגיש נאהבת על ידי. כדי שהיא תוכל גם לבחור בי כל יום מחדש.