"אני האישה האחרת , השנייה , החדשה , כל מיני שמות יש לזה, למה שאני בחיים שלו ." - כך היא כתבה בפוסט שלה אתמול. וחלק מהפחדים וחלק מהתובנות שלה נכתבו אתמול.
לפעמים כשהיא מדברת אני לא מבין את הפחדים. לא מצליח להבין מאיפה מגיעה השאלה "אז לא תחזור אליה?" שהיא משחילה מפעם לפעם בשיחות שלנו, או סתם ככה. והפחד הזה שלפעמים בוקע מגרונה הוא אמיתי ולפעמים אני מנסה להבין מה המקור שלו ולמה הוא בכלל עדיין נוכח אצלה. והאם יש לזה קשר אלי ולמה שאני משדר, אומר, מתנהג.
אז חשבתי והבנתי שהפחד הזה לא בהכרח קשור אלי. כי אני יודע שאני אומר דברים ברורים מאוד, וכך גם מתנהג. ללא ערפל ובלי שום מקום לפרשנויות. והפחד הוא ממקום שלה. חלק מההסטוריה הפרטית שלה. וככל שעובר הזמן הוא הולך ומתפוגג, עד שיעלם כליל.
ובכלל אחרי פרידה וגירושין, מהאשה הראשונה, נשארים חוטים. כן, לא הכל מתנתק. כי איתה יש לי ארבעה ילדים. ילדים שבשבילם אני מוכן לעשות הכל, והם חשובים לי יותר מהכל. אבל ככל שעובר הזמן מתנתק לו עוד חוט ועוד חוט מאותה צמה עבה שהייתה פעם והיום איננה עוד. והחוטים היחידים שנותרו הם הילדים והכסף. וגם אלה הופכים להיות יותר פורמליים ומוגדרים. עם הילדים ההסדרים כבר מוגדרים, ידועים, ומתבצעים בדרך כלל בצורה חלקה. וגם למשברים כבר מגיב אחרת ולא נשאב אליהם. ועם הכסף, כבר לא נותן הרבה מעבר למה שצריך (עדיין בכל חודש נותן לה קצת יותר), וכשאין לה יותר היא כבר פונה למקורות אחרים: המשפחה שלה, הבנק, חסכונות וכו'. ואחרי שהחוטים ניתקו שוב לא יתחברו לעולם. כי אלה חוטים שאי אפשר עוד לחבר אחרי שניתקו בצורה כמו שניתקו. ומהמקום שבו אני נמצא גם לא ארצה לחבר אותם עוד לעולם.
ובלב, שזה המקום החשוב ביותר, הסופרת שלי היא האשה הראשונה. הראשונה והיחידה. כי אין ראשונה ושנייה. יש רק אחת. ויש מקום רק לאחת. כי זה לא כמו אהבה לילדים שאתה יכול ואוהב את כולם במידה שווה, ואת כל אחד מהם בפני עצמו. אהבה של גבר לאשה יכולה להיות אחת. לאשה אחת. וזאת היא שממלאת את ליבי, זאת היא שמלווה את מחשבותי, זאת היא שנמצאת איתי וחווה את חוויותי, ונוטלת חלק כה מהותי בחיי. זאת היא שמסעירה אותי ומלבה את תשוקתי. זאת היא שאיתה אני רוצה לחיות, לאכול יחד את ארוחותי, את פניה לראות לפני שאני נרדם, ואיתה להקיץ כל בוקר ליום חדש.
זאת היא האשה הראשונה והיחידה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
